מה נשאר לי?
בלי סוף טוב לכל הסיפור הזה?
איזה מן מועקה?איזה מן כאב?
איזו מן בדידות, איזה מן געגוע למשהו שלא היה?
או שהיה. או שדמיינתי הכל..
או שאני משוגעת..
אולי הלב שלי חולני והמציא הכל, המציא לעצמו שלמות?
אולי לפעמים באמת עדיף לאהוב את מה שטוב בשבילך..
אבל אפילו את זה אין לי! פשוט אין!!!
מה ??? מה את בוכה מטוטמטת!!!?? למה את לא יוצאת מזה????
כמה אפשר לכתוב ולכתוב ולכתוב ו"לפרוק" ולבלבל בשכל???
מזה נותן לך???????? מה??
כל יום אותו הדבר, אותן המילים שחוזרות על עצמם, ואת מוצאת להן כל פעם סגנון אחר כדי שלא ישימו לב.!!!
שלא ישימו לב ששום דבר לא השתנה,!!!
איזה משחק אני משחקת???
הלכתי, סיפרתי, פרקתי!!!!!! ומה עכשיו??? נותרתי לבד. עדיין לבד..
בתוך מה??? בתוך מה??????????? ובשביל מי?
בשביל מי הכל נשבר?
בשביל מה אני בוכה עכשיו,
מי החזק? מי העמיד בפני הכל?
מי הבלתי שביר, מי???
מי לעזעזל????
ואולי לא נכנסתי לגוף הנכון?
אולי אני טעות?
אולי אני לא צריכה להיות בכלל?
אולי מישהו בכוח מראה לי שצריך לתקן את הטעות של מישהו שם למעלה ופשוט למסור את הגוף שלי לנשמה יותר אחראית, יותר טובה.. פחות אני?
מי אני בכלל?
אני צל.. צל של גועל נפש.
אני שונאת את איך שאני נראת, שונאת את הפרצוף המגעיל הזה, את העיניים השיקריות האלה,
את השפתיים השבורות האלה, את החיוך העקום והמגושם, את השיער היבש והשבור הזה...
שונאת את הידיים המצולקות שלי אני שונאת את עצמי, שונאת על איך שאני הולכת, על זה שאני אוכלת, ושותה ונושמת.
אני מגעילה את עצמי, שונאת את איך שאני מתאפרת, שונאת את איך שאני מדברת, על איך שאני צוחקת, על איך שאני חושבת, על איך שאני כותבת. על איך שאני חיה, אני שונאת את עצמי כל כך.
לי אין אישיות, !!!!! כן לי אין אישיות!!!!! אני מאגר אינסופי של תכונות שגנבתי, אני לא מיוחדת!!!!!!! אני סתם!!!!!!
אני לא אחראית, אני לא החלטית, אני לא מצחיקה, אני לא חכמה, אני לא מתוחכמת, אני לא טובה, אני לא ספונטנית, אני לא נוטרת טינה.......... אני לא מאושרת........................ אני כלום.
אני כן שבורה... וכן... אף אחד לא אשם!.... ואני כן רוצה להפסיק לאכול..להפסיק לשתות... להפסיק לנשום...