אולי כשאני אעלם..
כשאהיה החושך..
..אהיה הדממה..
האם יהיה לך קשה לנשום בלעדיי..
בבקשה על תפחד.. כשחושך יגע לך שוב בכתף..
הפעם זו תהיה אני...
מה הייתי אמורה להיות?
בשביל כל הדברים שהייתי צריכה למצוא כדי לאבד...
אתה לא מאמין בשום דבר יותר..
אני יודעת..
אתה מכאיב לעצמך עכשיו....
אם הייתי המלאך הקטן שיכול להציל אותך הייתי עושה את זה..
אבל אני לא ..
אני השטן בכבודו ובעצמו שהרס אותך...
ונתן לך ללכת בדרך המוטעת..
אתה היית המלאך הקטן שגרם לי לסטות מהדרך שלי.. המרושעת.. הכואבת..הריקה...
ועכשיו אתה מוצא את עצמך בגיהנום .. בגיהינום שלי...
ואני מוצאת את עצמי בגן עדן שלך... המקום שבו היית אמור לחיות באושר...
אני מצטערת אהובי... אני רחוקה ממך עכשיו ...
אני מוכנה לקחת את הכאב שלך... שלקחת ממני.. שהצלת אותי ממנו...
אהובי,
הייתי לוקחת ממך את הכאב... את הריקנות.. את התחושה הזאת..
היא שייכת לי .. היא נועדה בשבילי מההתחלה..
אני הסבל שנולד לחיות את זה..
ואתה , המלאך שלי. אבוד בחשכה שלי..
אבוד בדרך הזאת, הדרך שאתה לא רגיל אליה...
אני פה מביטה בחלון.. הכל מואר כל כך .. האור שאתה רגיל אליו...
תגיד לי שאם אני אמות בשבילך אתה תיקח אותי אליך..
אני לא מוצאת את הדרך ..אני צורחת... אבל אתה לו שומע..
זה רחוק מדי..!!!!
לא יכולה להמשיך פה יותר...
תציל אותי!!!
זה עכשיו או לעולם לא ..
אני מתה ... הדמעות שלי הן השמחה שאתה בוכה..
לא יכולה לצעוק הכל אחוצה..
תציל אותי בבקשה...
מלאך שלי,
אתה נמצא בגיהינום שלי...
מלאך שלי...

