אף אחד לא באמת מכיר אותי בשביל לנסות לשפוט אותי,
אף אחד לא באמת יודע מתי אני מסוגלת פשוט לעזוב.
אף אחד לא באמת יודע על מה אני יכולה לוותר.
אף אחד לא יודע אם אני באמת מפחדת לאבד. אני לא .
אף אחד לא יודע שפתאום יום אחד זה פשוט יכול להגמר.
אף אחד לא יודע, גם מי שחושב שכן .
אף אחד לא באמת יודע כדי לנסות לנחש מה יהיה הצעד הבא שלי .
אף אחד לא באמת יודע מתי אני יכולה לוותר וללכת למקום אחר.
אף אחד לא באמת יודע אם אכפת לי לוותר על דברים שפעם היו טובים בשבילי. אני כן.
אף אחד לא יודע שאני לא מפחדת להשאר לבד. ולא אכפת לי כמה שזה יהיה כואב.
אם אנשים בוחרים להתרחק ממני רק בגלל איזשהו פחד שאולי אני יום אחד אעזוב, אבגוד או משהו כזה. אז זה לא מעניין אותי.
אם אנשים מנסים להתחבר בכוח לאנשים אחרים רק כדי להשאיר להם ברירת מחדל אם יום אחד אני אחליט לפגוע או משהו כזה . אז זה מטופש.
אם אנשים חושבים שאני אחזור למקום שאליו אני שייכת . אז אנשים טועים.
אני יודעת שגם אם אצטרך ללכת מפה, לעזוב הכל, וגם אם יקח לי הרבה מאוד זמן עד שאני אמצא משהו חדש.. אני יודעת שאני אמצא דברים חדשים .. טובים יותר.
ולא משנה לאן אני אלך, תמיד אני אמצא משהו יותר טוב..
אז אם אתם כל כך דורשים ממני לעזוב אז סבבה..
אבל על תאשימו אותי אחרי זה כי אתם תתגעגעו לא פחות ממני..
ואני? אני אשכח,, אני מבטיחה.. כי אני? אני עוזבת למקום חדש.. ואתם נשארים באותו החרא..
אם אתם פתאום דואגים לאנשים שפעם בכלל לא עניינו אתכם והיו כמו צלע שלישי מסכן שתקוע בחור תחת הלא נכון .. רק כי אתם מפחדים שיום אחד אני אמצא משהו חדש ואלך, ואתם תישארו לבד.. אז אתם נואשים . ואני מרחמת עליכם..
אתם האנשים שהיו איתי בכל מצב.. בכל מקום.. פשוט הפכתם להיות כל כך שקריים.. מזוייפים.. אומללים.. מצטערת להגיד את זה.. ולמרות שאני אוהבת אותכם.. אני חושבת שאני פשוט מרחמת עליכם... ו.. לא רוצה להיות קשורה אליכם יותר..
ביי..