אני לא יודעת מה בדיוק קרה בלילה שברגע שהתעוררתי פשוט רציתי לצרוח תודה על הכל.. תודה על כל מה שיש לי.. תודה על מי שאני ותודה על מה שאני לא.
אני לא רוצה לבזבז רגע אחד יותר על דמעות, על דכאונות, על מחשבות, על פאראנויות, על פיצולי אישיות, על ההתקפים המעצבנים. אני לא רוצה יותר לתקוע את עצמי פה, בחור הזה, לא רוצה לעמוד באותו המקום, אני ממשיכה הלאה. לתמיד.
אני מרגישה כל כך טוב, לא יודעת למה. קל לי.
אני לא מתכוונת לתת לעצמי אפילו דקת מנוחה, אני מתכוונת רק להתקדם, להמשיך, ללכת.
אני לא רוצה להיות אותו אדם שבניתי רק כדי שיפחדו לפגוע בי, אני לא כזאת.
אני לא צריכה כל הזמן לנסות להגן על עצמי,
אני לא רוצה להיות תקועה במקום הזה, כל הזמן בדכאונות אינסופיים,
אני ממשיכה, לא רוצה שום חלק שלי לעבר , או למה שהיה.
אני אוהבת כל חלק מהחיים שלי ומהעבר שלי, כל פרט קטן שהיה בחיים שלי לימד אותי משהו.
מהיום חיים חדשים, אני מרגישה את זה,
הכל חדש,
זה הולכת להיות הדרך הכי טובה שאי פעם בחרתי ללכת בה.
אני אסיים את הבגרויות האלה- ואלך לעבוד.
ולא אתן לעצמי אפילו יום אחד להיות תקועה במקום שאני לא רוצה להיות בו.
בחיים שלי אבל בחיים שלי לא היה בי גל של אופטימיות כמו היום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
