אני מוצאת רגעים שקטים לכתוב קצת לפני ששוב אני אשקע למערבולת של שבוע אינסופי ומעצבן, פתאום אין זמן לכלום, הכל מלא במטרות, מטלות, התחייבויות, מירוצים, משחקי הגיון, נו החיים בקיצור,
סוף סוף יוצא לי לשבת קצת בשקט ולכתוב את אחד הפוסטים האחדים שיצא לי לכתוב בקרוב, כן נטשתי קצת, לצערי.
בשבוע הבא יהיה לי קשה כל כך, צריך לנוח כמו שצריך, מלא משמרות לילה, יצא לי לחזור הביתה רק ב-1 בלילה , ולישון עד הצהריים, אבל זה עדיף מאשר משמרות מעצבנות בבוקר,
חוץ מכל זה אין לי כל כך הרבה דברים מיוחדים וסוערים, ואני אוהבת את זה. פשטות, ניקיון, שלמות (כמעט).
החיים תפסו פס חדש, פס של הגיון בריא, מקום ממוקד לרגשות וקצת יותר מציאות בלי ערבוב של כדורים וחומרים מטשטשים למיניהם שאני אגב ממש זקוקה להם.
פתאום דברים שפעם ריגשו אותי וגרמו לי לפרפרים וחיות מוזרות למיניהם בבטן נרגעו ויש קצת יותר שיקול , שיקול של עובדות קיימות ונסיבות.
ביום שני יש לי שני בגרויות חוזרות במתמתיקה, ואחריהן אני חופשייה, ביום שישי הבא אני מתכננת סיבוב ברים והרבה בירות למיניהן, ולא כי בא לי להשתכר ולאבד את החושים, רק כי מגיע לי קצת רענון,
וזהו, כל הדברים שפעם תפסו את המחשבות שלי וגרמו לי לאבד את השקט הנפשי כבר לא מפריעים לי, הכל נכנס לפרופורציות,
האם מחסור בחיים גורם לי להיות יותר אימוציונלית? התשובה, לא!
אז למרות כל השיקולים הבריאים והגיון הנקי עדיין יוצא לכם לתפוס אותי חוזרת הביתה מחוקה אש. כן, בלתי נשלט.
אז כמו שאמרתי, הסביבה נראת לי כל כך שונה בתקופה האחרונה,
יש לי כל מה שתמיד רציתי, יש לי כל מה שאני צריכה ורוצה,
אני לא רוצה לאבד שום דבר ממה שיש לי עכשיו, ולא רוצה יותר תוספות, לא בינתיים.
אני אוהבת לחיות, זה משחק כל כך כיף, למרות שלפעמים אנחנו נפסלים וחוזרים לקו ההתחלה, תזכרו שכשאתם מגיעים לשלב הבא ממנו אי אפשר ליפול לקו הזינוק,כי כמה שיותר עולים ומצליחים ככה הקרקע יותר נצמדת לנו לרגליים ומונעת מאיתנו ליפול.
לילה טוב,
ליקליק.
"היו כל כך הרבה דברים שהיו חשובים לו, בשבילי הם היו חסרי משמעות ומובנים מאליהם, תבינו, אין דבר כזה מובן מאליו"
"It can't rain all the time" -the crow
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
