כרגע סיימתי משמרת, אני עייפה, משמרות לילה הן הכי מעייפות, וגם ללכת לבד בשעה כזאת בגינה זה מעצבן, כי אתה מרגיש שעוקבים אחריך, וגם אמא שלי התחילה להלחיץ אותי שאני אמצא חבר כדי שיהיה מי שילווה אותי בשעות מאוחרות אחרי העבודה, אבל למה לעזעזל אני צריכה את זה? הדבר הכי טוב במשמרות לילה זה לשבת אחרי זה בגינה כשכבר הגיע היום שלמחרת ולעשן סיגריה ולהבין שעוד כמה שעות את צריכה כבר לקום ליום חדש, וואו הצלחתי למצוא משהו טוב גם בזה! זה רק מעיד שנהייתי יותר חיובית.
אז כמו שתמיד חלמתי הנה!! החיים שלי מוצפים , אולם במעט דברים ,אבל בהחלט מוצפים, תמיד רציתי שיהיו לי חיים חסרי רגעים שקטים, הימים היחידים שבהם יוצא לי לחשוב זה סופי שבוע,
וככה, שינה עד הצהריים, לנקות את הבית מעט, ולרוץ לעבודה, לחזור , ללכת לישון, לקום לנקות את הבית ולעבודה, וככה אינסוף.
מדי פעם לעבור בין חברים אם הם יושבים בגינה בערב, לשבת איתם לדבר קצת ולעבודה או הביתה, לנוח,
פעם הייתי מוטרדת לחזור הביתה בזמן, היום אני מוטרדת מלחזור הביתה, חח. איך שדברים משתנים.
אז אחרי שהזמן מפסיק לרוץ והיום נגמר, אנחנו עוצרים מעט, מנסים להרגיש את מה שחווינו,להזכר במה שהיה לנו היום, לתהות מה יהיה לנו מחר, מסננים את הדברים שהיו במחשבות רחוקות לתת מודע ואת הדאגות החדשות לטווח הראייה.
אז אולי בכל זאת פה ושם איבדנו מעט מהחיוניות, אולי בכל זאת אנחנו מדי פעם מנסים להזכר בלב שלנו שמעלה אבק,
אבל מי אמר שלהזניח רגשות זה כל כך נורא,
דברים משתנים וכמה שפחות חושבים על מה שמציק לנו ככה זה נשכח יותר מהר, עם סבירות יותר נמוכה שהדברים יצופו.
אני אישית, כבר לא מוטרדת משום דבר, אני מוכנה להודות שדברים מעטים בלבלו אותי בכמה מובנים אבל מהר מאוד התאוששתי וחזרתי לעצמי, הסברתי לעצמי שוב ושוב שיש דברים שהם פשוט לא בשבילי, לאט לאט אני מתחזקת עד ליכולת שלי פשוט לראות דברים במבט אטום , לראות דברים שפעם גרמו לנו לבכות ולחייך בלי צביעות,
אני רוצה לתת טיפ, משהו שאני לא חושבת שקשור אלי ,
תהיו אנשים טובים, בסופו של דבר דברים יפצו אתכם על זה, ותאמינו לי שאתם גם תרגישו הרבה יותר טוב!
אגב רזיתי :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
