Angel Fall

הצעדים האיטיים האלה לתוך החלומות, פחד, רק לא לפגוש באמת , הרי אני לא אדע להתמודד איתה,

אני הולכת, רואה הכל מהצד רוצה לעצור , לומר משהו, להרגיש, אבל הכל ריק, כמו פעם כמו לפני שנים, הכל ריק,

ממשיכה ללכת לתוך המקום שיחזיר אותי בחזרה, אני צריכה למות כדי לחזור לחיים, ממשיכה ללכת, ללא רוח חיים, עם פחד, לפעמים כל כך נמאס, לראות מהצד את הסבל של אותו אחר, ולראות שהוא לעומתי לא ממשיך, לראות אותו עומד באותו מקום , עם הדם הזה על הידיים, כשעיניו אטומות, אני זוכרת איך העיניים האלה זהרו, אבל עדיין להמשיך ללכת, ואז לראות את אותו האחר, בוכה, מהמרחקים לרצות לרוץ ולהציל אותו, ואז ברגע האחרון לראות אותו מסתובב והולך, וגם אני ממשיכה, ..

כאב, אולי אני פשוט חלשה, לראות הכל, אתם חושבים שזה השקט שהגיע לאחר הסערה? זה השקט של השיגעון הזה, הוא בחיים לא יגמר, רגע למות, רגע לחיות, רגע לוותר, רגע להמשיך, אין רגע של לעצור הכל..

פחדנים!!!!!! לעזעזל איתכם!! הכל בולשיט!!! גם אני...

אני צריכה למות כדי להוריד ממני את השכבת העור המטונפת הזאת!!!! אני צריכה לחיות כדי לתת לעצמי להוריד אותה..

אפילו חשבתי להרוג, לא להרוג בידיים שלי, להרוג בכוח של האהבה שלי,

תמיד אמרתי שאם מתישהו אני אאבד את הדבר הזה אז אני ארצח..

ממשיכה ללכת, עד למבוי הסתום , שם אני אעצור ואתן לעצמי ליפול, לחכות שפשוט יבואו לקחת אותי, שיבואו !! שיבואו כבר!!!!

אותם אנשים שהבטיחו לי שיצילו אותי , אותם אנשים עזבו!!!!!!!!!!

אני צריכה ללכת, להמשיך, לוותר.

אוייש אני מצטערת.