אני נוהגת לחייך לרגעים מתוקים שחוויתי,מעדיפה לנשום תקופות עתיקות שבהן היה ניחוח של מתיקות ילדותית.
אני נוהגת להשלות את עצמי ואז להפגע מהאשליה שלי, מבלי לערב גורם חיצוני, אבל זה כבר המלחמות הפנימיות שלי, סביר להניח שעם השנים אני עוד אלמד להנות מזה, בינתיים אני חוששת שיבוא היום ואצטרך לגמור עם זה, ברצוני לפגוש באדם שינפץ את הבועה שלי,אם הייתי אומרת שאני בוחרת לחיות כל חיי בשקר ובטשטוש עצמי, הייתם מתרחקים ממני כי העתיד שלי מחוק בקו עמוק שחרוט תחת המילה "בזבוז"?
אתם יכולים לשפוט אותי? אתם יכולים לשפוט מישהו? תשפטו את עצמכם, וגם את זה תעשו במידה הנכונה, לא כמוני, ההתמחות שלי היא לבקר את עצמי כל היום בביקורות נוקבות על ההתנהגות, צורת המחשבה, והחולניות שלי,
חייבת להפסיק לשתות כדורי הרגעה עם אלכוהול, זה נכנס לשגרה, בירה בחוץ, בירה בבית, צריך לנצל את העובדה שחבר של אמא חוזר מחוק ולקחת כשמציעים, כבר בא לי להקיא, התחלתי לשנוא מים,
אבל אתם יודעים מה? ככה אני לא שונאת את עצמי,מה עוד אני יכולה להגיד, יוצא לי לחשוב לפעמים... מה אני עושה פה?
אני מרגישה כמו נשמה שנזרקה במימד הלא נכון, ותקופת זמן הלא נכונה, ולא! על תחשבו שאני שוב הוזה, ולא מנסה לדמיין מקום טוב יותר, כבר ממזמן הבנתי שאין דבר כזה, פשוט לפעמים הפלאשבקים של התקופה שבא לעולם לא חייתי, אלא אם כן באמת הייתה לי השפעה חזקה מאגדות שהקריאו לי בילדות, אבל אני הייתי צריכה לחיות בתקופת הביניים, לא, לא מעמד הפועלים, מהמעמד הגבוה, מוזר להגיד , לא ?
השמלות התפוכות, שיער אסוף בקפידה, יחס מכובד לאנשים הסובבים אותך, אולי פשוט ... אישה אמיתית.
החלום המוזר ביותר שלי הוא, המראות הענקיות האלה, העגולות עם המסגרת הזהובה, שהוטפת את המראה בצורה עתיקה ומיושנת ביותר.
נזרקתי במימד הלא נכון, בתקופה הלא נכונה, אבל מצד שני, אולי בעצם החלום הזה, הוא... זכרון של הגלגול הכי מוצלח של הנשמה שלי במעגל האינסופי של החיים המטופשים.
ושוב, פאק איט, העולם המושלם שלי, הוא עולם שאתה נמצא בו.