השתכרתי, הקאתי על כל הבית, התעוררתי עם כאב ראש, בחילות, הקאות, ההורים כועסים, אני לא שותה יותר.
אני נושאת איתי מטען ישן, שמכביד עליי מעט, ברגעים שבהם אני לבד, מחפשת מקום קטן בו אני אצליח לשבת בנחת ולא להרגיש עוד נקודה קטנה על כדור הארץ, למרות שזה מה שאני אהיה.
לחבק את עצמי ושוב ולבנות קיר הבנוי על בסיס הגנה נואשת, שדה מגנטי המאופיין במבטים מאיימים ושפתיים שרוצות לצרוח :"על תפגעו בי" אך ננעלות על המילה :"מספיק".
and more than ever i hope to never fall
אני שוכחת את מה שקשה לו להבין.
אני יודעת שאני כזאת, מה שאתם לא יודעים או לא חושבים שאני... אני תמיד אהיה..
שום דבר אף פעם לא ישנה אותי, ואתם גם לא יודעים לכמה דברים אני מסוגלת..
אני מסוגלת לשנוא אתכם שנאה כל כך הרסנית שאתם תמותו מכאב פנימי כל כך עצום...
ואני מסוגלת לאהוב אתכם אהבה כל כך הרסנית שהלב שלי יתכווץ ויגרש כל טיפת שפיות שנותרה בי.
אני אוהבת אותך.
