אני לא מסוגלת לתפוס עמדה כלשהי בפחד להרוס את הקיים, כאילו את הספונטניות, את הקלילות, אני נוטה להאחז בזה בזמן האחרון, כאילו מתכוננת להתקפות, בונה חומה קטנה שמבוססת על "פוחוי" אני חייבת להודות שאיבדתי את עצמי קצת, לא מרוכזת, נוטה לשכוח דברים, דוחה לרגע האחרון, מנסה לברוח מלחשוב על דברים, טוב נו, מאז ומתמיד הייתי בורחת מדברים במקום להתמודד איתם, עד שהגעתי למבוי סתום ונאלצתי להתמודד לבד עם הבעיות שלי.
קשה לי העובדה שאני נעלמת מדי פעם בעולם כלשהו לחשוב על המבטים מהצד ושוכחת שאנשים מדברים איתי, או מחכים לתשובה ממני, וזה קצת מפתיע אותי אחרי שאני כבר זמן מה בלי חומרים מטשטשים וכל מיני שטויות, נקייה. זה מרגיש טוב.
אבל, משהו אצלי מאוד לא ברור, אולי זה הצרות הקטנות שהדחקתי שמטפטפות עלי בטיפות קטנות מהתת מודע.
קצת מתחבר לי לחלום שחלמתי לפני כמה ימים, חלמתי שמהקיר שקרוב לראש שלי, כאילו ליד המיטה פתאום יוצאים ידיים ומתחילים לחנוק אותי, אבל אני לא פחדתי, משום מה ידעתי שזה חלום, פשוט... הפחד היה שאני אתעורר ואגלה שזה לא. מוזר אה?
ככה אני מרגישה עם ההדחקות, ברגעים הכי ברורים ומציאותיים אני יושבת ואומרת לעצמי "פתרי את זה כבר, קטן עליך .. " ואז אחרי כמה רגעים אני שוכחת מה רציתי בכלל. זה מרגיש מוזר, אבל מוזר זה סקסי .. אז? 
אבל בכל זאת, אם כבר החלטתי לחפור לכם אחרי תקופה שרק העלתי תמונות אז נעשה את זה כמו שצריך,
מה בכל זאת מסתתר מאחורי הערפל הזה?
כדי לסדר את הראש אני מנסה להציב לעצמי מטרות , כל מיני דברים קטנים שאני צריכה לעשות כדי להתקדם לאנשהו, כמו נגיד .. לקום עכשיו לנקות את הבית סופסוף כי אמא שלי עוד מעט חוזרת והיא תהיה עצבנית במיוחד.. אבל לא, חח אני יושבת פה.
בכל מקרה, בטח כבר שמתם לב לרשימת "TO DO" שלי.. אני צריכה כל כך הרבה סבלנות כדי לסיים אותה, אבל אולי אז אחרי שאני אסיים את כל הפרטים השוליים אני אצליח למחוק הכל ולפתוח דף חדש? של דברים קצת יותר רציניים? כל העולם ואחותו מדברים על צבא, כל החברות משתגעות עם הצווים האדומים שלהם והצו הראשון . חחח ולי אפילו לא אכפת אם יבואו אלי עם משטרה צבאית בטענה שלא באתי לצו האדום חח.. בטכלס. יש לי הרגשה ששלחו את זה לבית אחר, אבל FUCK IT
אתם רואים? אני לא אמורה להחליט עכשיו מה אני כבר רוצה לעשות עם עצמי?
בגרות? עכשיו אני מרגישה שזה קטן עלי. באמת .
ואז מה? ביי ביי אמא,
לעבור לגור בבית משלי, לשכור דירה , לעבוד כל היום וכל הלילה כדי לשלם שכר דירה וחשבונות, חח טוב נו, זה כבר תוכנן, אבל..
מה הלאה? צריך לחשוב על זה, בכל מקרה, אני חייבת להפסיק לחשוב כל הזמן על העתיד הרחוק, פשוט.. מה שאמרתי עד עכשיו זה עניין של כמה שנים, חח כאילו שנה , שנה וחצי.. זה טס בטיל.. אנחנו אפילו לא מספיקים לנשום.. והזמן עובר..
ולנושא אחר, יום שישי, היום הכי טוב בשבוע, תהנו היום ועל תציפו את הראש בשטויות.
מאמי שלי , אני אוהבת אותך..פוזיק.
אני אוהבת גם אותך.
יצא לי פוסט גדול בהחלט, ייאללה הייתי חייבת לכם.,
נתראה שבוע הבא..
ביי ביי ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
