לרגע אחד..
קטן ובלתי מזוהה..
הרגשתי את הניחוח הישן..
אותו ניחוח שהקטין למימדים מיקרוסקופיים את העולם הסובב אותי..
אותו ניחוח שהשכיח ממני הכל..
הזכיר לי מה הבסיס שלי.. מאיפה באתי.. ומי אני באמת..
לרגע קטן ביותר..
נזכרתי..
ילדה קטנה...
אוהבת את היער..
מדברת לפרחים..
פוחדת מבדידות...
ואוהבת הרפתקאות...
תחרותית מההתחלה..
מנצחת בשקט ..
לא מחכה להיות גאה בעצמה... מחכה לראות את קרוביה גאים בה...
אוהבת כל טיפה בעולם היפה והנקי שמסביבה..
עוצמת את עינייה ובוכה כשרואה רוע וכאב..
ילדה קטנה.. שעמדה מול מראה שבורה.. ושאלה... למה...
אני מקווה שאולי עוד פעם אחת... אני אצליח להרגיש את הניחוח... למרות שאני בספק..
אבל הוא לעולם לא יצא לי יותר מהלב..
אני יודעת מי אני...
אני יודעת מי אני באמת..
אני יודעת ... סוף סוף אני באמת חושבת שאני יודעת...
אתם יודעים שהייתי יכולה לשכתב את מה שכתבתי מלמעלה.. לדף שלם של תיאורים נפלאים וחסרי סוף.. אבל פשוט.. זה רגע קטן.. כל כך נדיר.. שאני לא מוצאת את המילים.
תמשיך לסנן אותי! מי אתה שתדע כמה סבלנות ורוגע נהיה לי עם הזמן..התרגלתי. זה בסדר. :(
אוהבת אותך.
סליחה על ההזנחה.. המחשב שלי גוסס , אני בקושי מצליחה להכנס לפה.