אולי פעם הייתה לי שליטה.
עכשיו אני פשוט לא יודעת מול מי אני מתמודדת.
מול הרצון שלי לשרוד בין כל החרא לבין השנאה שלי כלפי הכל.
מצד שני אני יודעת שזה לא רלוונטי, זה לא אמיתי, ולא נכון.
אבל בכל זאת אני מעדיפה להזניח, להתדרדר..
לא יודעת, אני מתגעגעת לאמא שלי.
לא ראיתי אותה כבר יומיים. וגם היום אני לא אראה אותה.
בכלל.
שלשום לא ראיתי אותה כי היא יצאה מוקדם לעבודה.
וכשהתעוררתי היא לא הייתה בבית.. ואז חזרתי מה"בית ספר" והיא עוד לא הייתה בבית..
הלכתי לעבודה.. וכשחזרתי היא כבר ישנה..לא נכנסתי אפילו להגיד לה לילה טוב.
אותו דבר אתמול..היא הלכה לעבודה ואני עוד ישנתי.. כשחזרתי הביתה היא עוד לא הייתה..
וכשחזרתי מהתאטרון היא ישנה.. ולא דיברתי איתה.
והיום. היא לא העירה אותי. הייתי אמורה להתחיל ב 10.. התעוררתי והיא לא הייתה.
ועכשיו אני הולכת לעבודה.. וכשאני אחזור היא תישן. מסכנה .. עייפה מהעבודה.
אני מתגעגעת אליה.
ועם כל הגעגוע שלי אני עדיין כל כך מצטערת שבזמן הזה אני לא שולטת בעצמי.
לא מצליחה לשרוד יום שלם בבית ספר.
פשוט לא מצליחה.. בסוף יזרקו אותי מהכיתה הזאת..
את העבודה בהסטוריה שנתנו לחופש הגדול לא עשיתי. אתמול כולם הגישו..
טוב הלכתי. פאק איט. יום כיפור. (סליחה על הביטויים) אבל ה' צריך להתחיל לבקש סליחות.
ואתם יודעים מה? כל בעלי האמונות הדתיות למיניהם. תשמרו את הדעות שלכם לעצמכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
