Angel Fall

אל תאהב את מי שאתה משיג, תשיג את מי שאתה אוהב.

אני רוצה לנתח את עצמי.

רוצה לשים את הנשמה שלי על שולחן ניתוחים ולהתחיל לחפש.

לחפש את אותה הילדה הקטנה שהייתי , למצוא את הנקודה הזאת בחיים שלי... שבה התייאשתי.

שבא הבנתי שהחיים הם מילה נרדפת לכאב אינסופי.

הנקודה שבה החלטתי שאני צריכה להיות חרא כדי שלא ידרכו עלי..

הנקודה שבה הפסקתי להאמין בכל הדברים שהחזיקו אותי בתור בן אדם טוב.

הנקודה שבה הפסקתי להאמין בצ'אנס שלי להיות מושלמת.

להיות החברה המושלמת.

הבת זוג המושלמת.

הבת המושלמת.

הבן אדם המושלם.

אני יודעת שאין דבר כזה "מושלם"..

אבל צ'אנס תמיד יש נכון?

אז אני רוצה למצוא את אותה הנקודה שגרמה לי להבין כל כך מוקדם שהחיים הם לא דרך יפה עם שדות פורחים ...

אני רוצה למצוא את הנקודה שבה הפסקתי להאמין באהבה אמיתית... באהבה ניצחית.

ופעם האמנתי..

אני רוצה למצוא את הנקודה בה החלטתי לקרר את הלב שלי .. החלטתי להפסיק לאהוב.. החלטתי להציב סורגים על הלב שלי.. החלטתי לפגוע.. לשבור .. להרוס אנשים.. ואז לעמוד מהצד ולשמוע איך כולם מקללים אותי עם פחד בעיניים... לראות את כולם שונאים אותי ולהנות מזה.

אני רוצה למצוא את נקודה הזאת.... שבה איבדתי את עצמי..

אני אעצור באמצע הכתיבה כי אני פשוט לא עומדת בזה.

אני לא יודעת מה אני צריכה, אני לא רואה בעולם הזה משהו שיספק אותי.

אני מצטערת מאליש, אני מצטערת אם פגעתי , אני מקווה שתמצא בחורה פחות מתוסבכת ממני, אני מצטערת שאני יוצאת הצד הרע בכל הסיפור,

אני שונאת פרידות אבל.. לפעמים עדיף מוקדם מאשר מאוחר..

אני מצטערת שאני לא מסוגלת לתת זמן ולהבליג.

זה פשוט... לא זה.

אני יודעת שנשבעתי לפגוע בכולם , אבל בך אני לא רוצה.

ואני שוב מצטערת .

לפעמים אני רוצה לסגור את עצמי בתוך חדר אטום מבפנים ומבחוץ ולחכות שיגמר לי האוויר... לתת לעצמי למות מוות מייגע ואיטי..

ולהיות גאה בזה שאני מענישה את עצמי על זה שאני.... מה שאני!

אני.. לא מסוגלת לחיות עם עצמי, לא מסוגלת.

אני לא יודעת מזה התקופה הזאת.. אני לא יודעת כלום.

הראש שלי מתפוצץ מרוב שיש שם כל כך הרבה מחשבות.

למה אני מקררת את עצמי?

למה אני מעמידה חומות?

למה אני לא יכולה פשוט להיות נורמלית?

להרגיש טוב?

לחייך?

להנות?

שהראש שלי יהיה ריק מאימוציות?

מי לעזעזל שם עלי את הסורגים האלה?

למה אני לא יכולה פשוט להיות מישהי אחרת?

אני מסתכלת על עצמי במראה..

ומחפשת דרכים יצירתיות להרוס את מה שאני רואה.

אני שונאת את הציניות שלי.. שפוגעת בחברות הכי טובות שלי.. שפוגעת בכל בן אדם שנמצא סביבי.. פעם חשבתי שהציניות שלי היא תכונת אופי שאני גאה בה.. אני לא.

ואני לא שולטת בזה.

אני שונאת את העובדה שאני צריכה להגיד לאנשים את הדברים שלא צריך להגיד ואת מה שצריך אני אף פעם לא אומרת .

אני שונאת את העובדה שכשרע לי אני פשוט הדבר הכי משמח ומאושר שיש.

אני שונאת את העובדה שכשאני חסרת ביטחון עצמי אני מתנהגת כמו בן אדם הכי בטוח בעצמו שיש ובדרך גם דורכת על אנשים יקרים.

אני שונאת את העובדה שברגע שאני מרגישה שאני יכולה להפגע שוב.. אני בורחת.

אני שונאת את עצמי.

אני שונאת את מה שאני.

אני שונאת את מה שהפכתי להיות.

אני רק רוצה להיות מאושרת.

ואני בחיים לא אהיה.

בחיים לא.

וכן אותו בן אדם צדק... אני שרמוטה. הוא צדק כשהוא הגן על החברים שלו... אני חרא.. אני זבל. כל מה שאני עושה זה פוגעת באנשים.....

ואנשים כמוני נשארים לבד.

אני מסתכלת על עצמי מהצד רואה את כל הדברים שפעם נגעלתי להסתכל עליהם.

אני צריכה לרדת לשפל כדי שאני אלמד להסתפק במה שיש לי עכשיו .

אני ארד למקומות הכי מלוכלכים בעולם המסריח הזה רק כדי ללמוד שתמיד יש יותר גרוע.

כי עכשיו, אני מרגישה שאני בתחתית, למרות שאני לא.

אני מרגישה שמבפנים הכל מת.

שהכל גוסס. שרק האלכוהול מצליח לטשטש אותי למצב שבו לא יהיה לי אכפת, לא יהיה לי אכפת עם מי אני נמצאת, איפה אני נמצאת ובאיזה מצב אני נמצאת.

תודה לאלכוהול. שבעזרתו אני לא יושבת כל היום עם הראש למטה עם אוזניות ומחפשת את המטאור שיפול עלי ויעיף אות קיבינימט מהעולם הזה.

תודה לאלכוהול,

אני לא מאמינה שפעם הייתי מאושרת, שפעם באמת חייכתי חיוך אמיתי.. והייתי פאקין מאושרת.

אני צריכה להגיע לתחתית כדי שלא יהיה לי לאן להתדרדר יותר ואז עם כל הקושי להתחיל לעלות.

תמיד אמרתם שאני חזקה, שאני בחורה שיכולה לעמוד בהכל... אז אני צריכה להוכיח את זה לעצמי.

כל עוד אני יכולה לנשום , לא אכפת לי מה קורה איתי.

לא אכפת לי מה אומרים עלי.

לא אכפת לי מה חושבים עלי.

ולא אכפת לי מה יהיה.

תודה לאלכוהול.

ובלי שום קשר. יום עצמאות היה נחמד.

מזל טוב לדיאנה ולאנדריי.. הם ביחד:)

אה ואני לא אוכלת בשר יותר.

לא לוקחת חלק בזה.

תהנו היום.

היי, אני יודעת שבזמן האחרון חפרתי.

יותר מדי דברים שיושבים לי על הראש אני לא מצליחה לסדר את המחשבות ולפעול באופן הגיוני .

בעבודה הכל הולך מצויין, מהלימודים לא כל כך אכפת לי בזמן האחרון, הדאגה היחידה שלי היא לאכזב את אמא שלי , למרות שאני עושה את זה מהרגע שלמדתי לדבר><

בכל מקרה, אני חייבת שינוי, אני רוצה לצבוע את השיער לבלונד, אבל לא זהב. פלאטינה.

ולעשות את הקעקוע שאני כבר מתה לעשות. ולהרזות לפחות 10 קילו. אני חייבת לעשות משהו .

חייבת.

וככה בול אני מרגישה.

היי, סורי על הפריקה המטופשת בפוסט הקודם והתגובות שהיו אמורות לנחם שרק הראו לי כמה אני טיפשה ומתוסבכת=\

אתמול היינו בבר.

אני,מאליש, דיאנה ואנדריי:)

דווקא בר נחמד , כנראה שזאת הייתה ההזדמנות הראשונה שלי לראות את דיאנה מקיאה בשירותים ולא להפך :D

בכל מקרה שתינו הרבה, וכמובן את הדבר שאני מתה עליו (ג'וני ווקר שחור ) ולמרות הכל אני הייתי הכי טרזוויה, אני ומאליש :D.. לקראת הסוף כבר לא מכרו לנו יותר אז הלכנו לים .. ישבנו קצת ואז נסענו חזרה לחולון :) ויש לי רק דבר אחד להגיד, אני שונאת ימי שבת .

פשוט שונאת .

התעוררתי מכאבי בטן רצחניים.. ואני כל היום חורשת על נשיונל גיאוגרפיק=\

ומחר יש לי מתכונת ואני לא יודעת כלום, אבל לא אכפת לי אני בטח כבר לא אגש לבגרות השנה.

אני חייבת למצוא עבודה רצינית יותר כדי להתחיל לאסוף כסף , ואז לעבור לגור לבד.

אני יודעת שההורים שלי ינתקו איתי קשר, אמא שלי לא תסכים בשום פנים ואופן שאני אגור לבד כשאני עוד לומדת בבית ספר.

אבל אין לי ברירה.

יש לי גם סיפור מעצבן עכשיו בקשר לצבא שאני צריכה לעשות תהליכים משפטיים משהו כזה כדי לקבל קבע בארץ ואז להתגייס ורק אז לקבל אזרחות.

לא עדיף כבר להתחתן? :D

טוב סתם.

בכל מקרה. שיהיה לכם שבוע נעים.

מה שזה לא יהיה .

ותהנו .

לא יפה מספיק. לא רזה מספיק . לא משגעת מספיק. אני לא מספיק.

ריגשות נחיתות.

איך שלא תקראו לזה.

אל תנסו להשלות אותי.

אני מקבלת את המציאות כמו שהיא.

ואני גוש של דבר מוזנח ומעורר רחמים.

זה הכל.

כל כך הרבה פעמים מצאתי את עצמי לבד עם לב מרוסק.

רודפת אחרי שורות שלוקח לי נצח להוציא לעולם, עוד סיפור עצוב .

הרגליים עוד מסוגלות ללכת אבל אין לאן.

הדמעות מטפטפות על הלחיים היבשות שמכוסות בעור מת.

האם שווה לחפש משהו שתמיד מאבדים מאוחר יותר?

האם הכאב הזה שווה את הרגעים הטובים ?

האם הסבל הזה שווה כמה רגעי אושר?

כל כך הרבה זמן חיפשתי משהו שלא ידעתי עליו,

חשבתי שמצאתי אהבה,

שוב טביעות אצבעות שלי על הדלת , הדרך לצאת ואף פעם לא לחזור.

המציאות אכלה את החלומות שלי,

הולכת לבד ברחובות הריקים בעיניים דמעות , שזולגות כעשן.

מנסה להמשיך לחיות , אולי ככה זה צריך להיות, אולי הבדידות היא הניצחון שלי?

גם אם זה כך, אני לא גאה בזה.

איך אפשר לסכם את החופש הזה..? אוקיי היה... קצר.

היומיים האחרונים של החופש היו הכי טובים.

יום חמישי אני ומאליש נסענו לפארק פרס ליום הולדת של אחד החברים שלו, הייתי קצת אווטסיידרית אבל הוא היה איתי :)

חח חוץ מהעובדה שהוא יצא סטלן כשנסענו בהתחלה לפילבוקס ואז אמרו לנו שזה בפארק פרס.. חח אני עוד אדקור אותך על זה:)  והפיפי רצח שהיה לי שהיינו צריכים לעצור מוניות על ידי חסימת הכביש כמו מתאבדים .

היה סטלה.

ואתמול שהתחלנו את הערב עם ג'ק דניאלס ואז היה עוד איזה 3 בקבוקי בירה, חח וכמובן שאנחנו השתכרנו הכי הרבה (eto ti mena spoil )  אחרי זה סרט אצל אנה עד איזה 2-3 בלילה ואז לישון כמו תינוקות :) להתעורר עם אנה יכול להיות חלום של כל בחור\ה אבל לישון איתה זה סיוט :D אבל אני עדיין אתחתן איתך אז אל תדאגי :)

קיצר כמה ימים רצופים שהיה פשוט סבבה.

ומחר. כלומר עוד 7 וחצי שעות אני צריכה להתעורר, ומתחיל שבוע מעצבן במיוחד.

חוזרים לבית ספר. לבגרויות ולתקופה הכי קשה בכיתה יא'.

הדבר הכי טוב שיהיה מחר זה שאני מקבלת משכורת, סעמק אחרי שעיקבו לנו אותה לאיזה שבוע (זונות ).

דבר אחד למדתי לאחרונה, לפעמים לתת צ'אנס יכול לפתוח את הדלת לשינוי.. אסור לאטום את הראש..

אפשר להגיד שאם מה שקורה  היה קורה איזה חצי שנה לפני הייתי פשוט מפנה גב והולכת כמו מניאקית.

לאחרונה למדתי להיות מניאקית עם אנשים שבאמת מגיע להם ולא סתם כי בא לי לפגוע באחרים.

הם פשוט דורשים שאני אלך מהבית הזה.

פשוט דורשים.

אני נשבעת שאני אעשה הכל כדי שהם יראו שאני ההפך ממה שהם מנסים לעשות ממני.

לפחות היום אני לא יושנת בבית, לא חוזרת שוב שיכורה להטפות מוסר.

נמאס לי מהם כבר פשוט נמאס.

אני אעשה הכל כדי להתרחק מהבית הזה.

אעשה הכל כדי להתרחק מהוונבי אבא חורג הזה.

מהיום אני אשתנה ולא לכיוון שהם יאהבו לראות :\

לכל מי שיש הצעות מטורפות.. (כשאני אומרת מטורף אז אני מדברת על משהו שהוא בהחלט מסוכן מאתגר ואסור) אז אתם מוזמנים לפנות אלי:)

אני צריכה אקשן.

סטפן.. אני מאחלת לך שתסבול כמו שלא סבלת הרבה זמן, על כל דמעה ודמעה של החברה שלי.. לא רק שהתנשקת עם החברה של האקס שלי בלי שהוא ידע גם בגדת בחברה הכי טובה שלי. אני מאחלת שיהיה לך רע.. כל כך רע כמו שלא היה לך בחיים.

נושא שחשבתי עליו,

כמה בחורים שיצאתי איתם היו מוכנים ללקק לי את הידיים בעודם רואים איך אני כמעט בוגדת בהם עם "ידידים" שלי, אבל עדיין לבוא בטענה ש"לא נורא האהבה שלי אליך תספיק לשנינו את לא חייבת לאהוב אותי רק תהיה איתי".. ועכשיו כשאני רואה את אותם הבחורים יוצאים עם בחורות אחרות זה משהו כמו :"את לא לובשת חצאית , את לא יוצאת עם אף אחד חוץ ממני.. מזה את הולכת עם חברות? לאן את הולכת? מי יהיה שם? מה את לובשת.. " וזה כל כך מטופש.

אז בנות, שתדעו לכן,זה לא שהבחור שטלתן זה אתן טיפשות וסמרטוטיות שנותנות להם לכפכף אתכם ולהתנהג בכן כמו בסמרטוט, אז תפסיקו לשחק אותה מסכנות ואומללות ותרימו את הכבוד שנותר לכן ותעשו עם זה משהו.

אממ תמונות סטלה אכן יהיו, בקשר לעירום חלקי אני מעדיפה לחסוך מכם את הזוועה.

אוקיי , אז ...

אז מה היה לנו השבוע?..

אתמול היה אחלה יום, סטלה מויסקי בנזונה,ג'יי בי :)

וסוף סוף לא הקאתי, אנה ישנה אצלי היום (אם אפשר לקרוא לזה ככה) נרדמנו בערך ב 4 לפנות בוקר, התעוררנו ב 10 ונסענו  לראשון ליער חמוד כזה עם נהר מטונף.

אז יש תמונות ממש חמודות,אני אעלה כמה מהם כי לא היה לי כוח לעבור על כל 150 תמונות שיש בס"הכ.

אז את שאר התמונות אני אעלה בהמשך .

אז בקיצור, החופש בנזונה, החיים יפים, והכל טוב מתמיד.

אה ותגידו מזל טוב

אני ומאליש ביחד אתם בטח לא יודעים מי זה אבל גם את זה תראו בהמשך :)

אנה הכוסע :)

yeahh!!

למי יש פרצוף תחת למייי?

אנה יצאה לראשונה לטבע:)

אני לראשונה בטבע:)

אני חושבת.. (תופעה נדירה)

זה מקום יפייפה:) אין מילים לתאר

החופש נמצא באוויר והרוח מלטפת. אין רגעים מושלמים מאלה:)

אסור לשחות:(

אני אוהבת דברים אסורים :D

קרחנות, פטריות ..בטח הבנתם את הפואנטה:D

מי בא לאיזה שבוע סטלה עם אוהלים?

העולם ירוק:D

לא צריך מילים.

עצים זה סקסי:)

אל תשאלו><

חזיר עם כנפיים:D

we rock!

השלט הזה מיועד לאנשים כמו אנה שבשנה שעברה התחלקה ונפלה עד חצי קרסול לתוך הנחל טינופת הזה :)


אני מזה הולכת להזדיין שם ברביעיות XD

גם פה.

וגם פה.

שמיים. ושיער לא מסורק.

סטלההההההההההההה.

עוד תמונות בפוסט הבא שבטח יגיע בשנה הבאה כי אין לי כוח או זמן לעדכן, אז...

ייאללה תהנו אנשים, ו... העיקר.. תחיו את החיים, כמו שצריך!

ותגיבו זונות.

שוב כמו תמיד אני מוצאת את עצמי בבלבול.

אני לא יכולה לנתח את המצב, אולי רק לומר שהדברים השתנו, כמו שרציתי.

אני הולכת אך ורק קדימה..

אני לא חושבת שאני תורמת לחיים שלי, אבל מרגישה שהחופש קרב.. ואיתו תבוא גם ההזדמנות שלי לפתוח בחיים חדשים.

בינתיים.. אני נהנת מחיזורים שכנראה היו חסרים איפשהו שם, אבל גם בלעדיהם הייתי מסתדרת לא רע .

כזאת אני, כמו כל בחורה , לא יכולה להיות הרבה זמן לבד.

בעצם כמו כל בת אנוש, אנחנו כל הזמן במרדף אחרי מישהו כדי לא להיות לבד, מחפשים את הצד השני שישלים אותנו, שיהיה לצידנו.

אבל רק לעיתים אנחנו באמת מוצאים את האחד שבאמת טוב לנו איתו..

אולי בקרוב הוא יבוא, לאחרונה חזרתי לקשר עם כמה וכמה סטוצים ישנים, וסתם אנשים חדשים שלא כל כך ברור מה רוצים ממני (עדיין לא)

ואני... חחח כמו שתמיד הייתי.. משחקת אותה טיפשה, בינתיים.

אני כל כך חופרת בעניין הזה של להתחיל לבנות משהו שאני עוד לא סגורה עליו, יכול להיות שזה חוסר המעש, אני בהפסקה מהעבודה, עד סוף החג, (קצת קשה למכור בטלפון לחמניות ולחם בפסח ).

אחרי פסח גם מתחילה התקופה הכי מעצבנת, תקופת הבגרויות.

את מתמתיקה כנראה אני אצטרך להשלים שנה הבאה, כי אני לא יודעת שום דבר ובואו נגיד אין לי כל כך הרבה זמן ללמוד.

כמו כן תנך שאני צריכה להשלים כמעט את כל החומר ופסיכולוגיה שזה חומר מצטבר (בדיוק כמו תנך ).

אנגלית שזה פחות מדאיג אותי כי בזה אני עוד איכשהו מסתדרת.

תאמינו לי גם בן אדם כמוני יכול להיות ב5 יחידות XD

אבל אני לא אתחיל להתבאס עכשיו אז... נפרוש מנושא הלימודים.

בבית.. היחסים דיי רגילים.

אני מנסה למצוא את הדרכים של.. להשלים עם המצב שאני לא אהיה חופשייה עוד 5 חודשים.. בעוד 5 חודשים אני אהיה בת 18 .. וזה כמובן אם אני אהיה בריאה ולא אצטרך לעבור עוד איזה ניתוח לכריתת שחלה או משהו בסטייל הזה.. יש לי בעיה עם אברי רבייה נשיים. XD

הדרך הראשונה היא... להתעלם.. פשוט להיות פחות בבית שגם זה קשה כי בכל זאת צריך לישון איפשהו :)

או שפשוט להשלים עם המצב ולהיות בפאפי של אמא והכפכף של אבא רק כדי שיעזבו אותי בשקט.

לעומת כל החרא, אני מרגישה שלא מצפים ממני לכלום.

שזה טוב, כי עד עכשיו הרגשתי שכל אחד רוצה משהו.

הבוס שרוצה כמה שיותר משמרות והזמנות.

אמא שרוצה ציונים למופת.. המ שמזכיר לי את השקר שלי לגבי זה שהיא לא הגיע לאספת הורים .. וואי מקווה שישכחו מזה אחרי פסח.

ועוד אנשים שמצפים ממני דברים שאני לא יכולה לעמוד בהם.

ועכשיו אני מעופפת. כי סוף סוף עזבו אותי בשקט.

טוב אני מרגישה שאני מדברת הרבה... ושמתי לב שאנשים רצו שאני אעזוב את הבלוג.. (ומשום מה עדיין נכנסו לבדוק אם עידכנתי ) אז אני אקצר ואעלה תמונות שצולמו לאחרונה.

אה ואם כבר נכנסתם אז תשאירו תגובה.

Where I go, what I'll become or who I am or what I'll be
I'll never know, but I am sure that I'll get everything for free

אני מרחפת.

לא תלויה באף אחד, לא תלויה בשום דבר.

סוף סוף אני מרגישה שההחלטה שלי היא הקובעת..

אני מרגישה שכל השרשראות ירדו ממני..

שום דבר לא חונק אותי..

אני מרגישה שאני מוכנה ללכת עירומה ברחוב בלי להרגיש בכלל שמישהו מסתכל עליי.

אני מרגישה שהעולם מחייך.

שהשמש מחממת אותי ומעוררת את העור שלי מהקור הארור של החורף.

אני ממלא את בית החזה באוויר כשהבגד היחיד שיש על גופי זה שמלת לייקרה קטנה שמרגישה כמו נוצה..

אני מרגישה שאין דבר יותר עדין בחיים שלי כרגע מהנשימה העמוקה הזאת ושאיפת האוויר הקריר לריאות..

להוציא אותו חם... לנשוף אותו אחוצה ביחד עם כל האנרגיות השליליות של כל התקופה הארוכה הזאת.

הנשמה שלי נקלעה וקשרה את עצמה לנשמה מתה ובגלל זה גססתי כל כך הרבה זמן..

ועכשיו אני... פורצת אחוצה.. לא בצרחות, לא בכעס.עם הרוח... והעולם עדין... ושברירי.. בועה שלא מתפוצצת אף פעם.. בועת משי.. מלאה בנוצות... החומר ממנו עשויים חלומות.