Angel Fall

היום מישהו אחד שאני נוטה לשפוט אותו כבן אדם טיפש ושיטחי, אמר לי משהו שקצת עצבן אותי, אולי כי מפחיד לחשוב שזה נכון באיזשהו מקום?

"את בן אדם סגור ואטום מכל הכיוונים, בגלל זה קשה לאנשים לתקשר איתך ולהתחבר אליך.. כי את לא חברותית בכלל" - את האמת עד היום הזה אני הייתי בטוחה שאני הכי חברותית שיש, איך משנים דבר כזה בכלל?

יכול להיות שבגלל זה כל כך קשה לי עם בחורים ובכלל עם אנשים .

אתם יודעים? לאחרונה  אני מרחפת יותר ויותר בעולם שלי, חחח כן זה מאוד לא בוגר מצידי, והיום מצאתי את השיר שיתאר את מראה של המקום הזה, אין לו מילים, יש לו מנגינה סוחפת ומפזרת ריח של מרחק, בזמן האחרון כל כך קשה, אפילו הדמיון שלי כבר מופיע בהבזקים מאולצים ואז נעלם, הרחובות שפעם יכולתי לדמיין הפוך ממה שהם במציאות כרגע סתם עוד רחובות במימד המציאות, העולם שלי נעלם לי ועכשיו כשכבר לא נשאר לי כמעט כלום חוץ מכל אותם הדברים שנותרים בחיים של הבן אדם כמשהו שיגרתי, כמו עבודה ושינה אז אין לי סיבה כבר להמשיך ולבנות את המקום המושלם שאני באמת שייכת אליו.

אני יודעת שזה נשמע מטופש ובטח תחשבו שאני צריכה להתאבד או משהו, אבל אני לא שייכת לפה, באמת. אני לא הייתי צריכה להוולד במימד הזה, אני יודעת שיש מקום אחר, ושם הייתי צריכה להחיות ולהתקיים.

אני יודעת את הייעוד שלי, אני יודעת מה יעשה אתי מאושרת, אבל הדרך לזה נראת כל כך ארוכה, אני צריכה לעבור גיהנום כדי להגיע לגן עדן ולהעריך אותו.

והבעיה שאף אחד לא יכול לעזור לי, זה רק יהרוס לי הכל.

אני לא רוצה להיות לבד. אני צריכה!

כי בחיים הכל עובר.

אני הולכת להתקלח.

טיפ : תעשו מה שעושה לכם טוב, רק מה שעושה לכם טוב, בין אם זה לרוץ עכשיו לים ולשבת על בירה גם אם יש לכם מלא דברים לעשות, ובין אם זה לטוס לאפריקה כי סתם בא לכם. הבנתם את העקרון.

ביי ביי .

שיר כל כך נכון ויפה.

אל תשכח לשמוח גם בחלקי
ואל תמנע מלבכות כשעצוב
תנצל עד תום כל עוד אתה תמים
תלמד לוותר ואל תוותר על החיים.

כי בחיים הכל עובר
מטעויות למד והשתפר
מה שקולך הפנימי אומר, זו האמת שלך
לא, לסלוח זו לא חולשה
נצור אהבה בדרכך
ודע, את כל הסובב אותך.

אל תלך בדרכו של אחר
ואל תיכנע לחולשות שבגוף
שא בעול בכתפיים איתנות
ותאמין ותאמין, רק תאמין.

שבחיים הכל עובר...

שיר כל כך אופטימי.

אני אוהבת אותו.

חחח אז היי.

מה נשמע?

אצלי הכל סביר.

סביר במובן הלא טוב.

אני עייפה, כל כך עייפה.

אני עובדת בשני מקומות ככה שלא נשאר לי זמן לעצמי בכלל .

אפילו לישון כמו שצריך אני לא יכולה, אני מתעוררת ב 6 ועפה לעבודה, מסיימת באה הביתה מסדרת קצת מטיילת עם הכלבה ואז יוצאת לעבודה השנייה, אחרי שאני מסיימת שם אני נוסעת לשבת קצת בשולחנות, ת'אמת הייתי רוצה שדברים יהיו יותר קלים, אני אומרת לעצמי שוב ושוב שעוד מעט זה נגמר ואני אעזוב את העבודת מלצרות ואז יהיה יותר רגוע, העוד מעט הזה יגיע רק כשיתחיל הבית ספר. את היום הולדת שלי החלטתי לא לחגוג, אין סיבה , גם אין אנשים שבאמת בא לי לבלות איתם באותו היום, לא כי עשו לי משהו רע, פשוט כי אין לי כוח לכל זה, אני מעדיפה לבלות באיזה באר עם 2-3 אנשים וזהו.

חח לחשוב שהנה, עוד חודש אני חוקית, הזמן טס, ואני לא עשיתי שום דבר משמעותי חוץ מלעבוד ולבאס לעצמי את התחת.

אותו בחור שחשבתי שילך לנו, התגלה בסופו של דבר כסתם שיער בלונדיני ארוך, לא יותר מזה, ברגע זה אני משווה את עצמי ל...זבוב! נמשכת לחרא!

 אין לי כוח , באמת אין לי כוח.

אני כל כך מוטשת, אני לא מצליחה לעשות שום דבר שירגיע אותי ויתן לי כוח, אני לא מגשימה את המטרות שלי, ולא עושה שום דבר כדי שדברים ישתנו לטובה בחיים שלי, אני רק מקשה על עצמי יותר ויותר.

הבלוג שלי מפורסם : חחח קטע מפרק 18

http://hot.ynet.co.il/home/0,7340,L-7540,00.html

התעוררתי כרגע, אני לא יודעת כמה שבועות כבר לא הייתה לי שינה שפשוט ידעתי שאני יכולה לישון כמה שבא לי, חזרתי ממשמרת בוקר של 7 אחרי שאתמול חזרתי ב 1 וחצי ככה, והלכתי לישון באיזה 2. וישר נירדמתי, באוטובוס התעוררתי תחנה אחת לפני התחנה שלי, (מזל כי אין לי מושג לאן 92 מגיע בראשון )

היום אנחנו יוצאים..הדבר היחיד שימנע ממני לצאת איתו ולא לחשוב מתי אני אחזור הביתה זה המשמרת שיש לי מחר ב 7 בבוקר. סעמק.

אני כל כך עייפה, היום אפילו הגיע השלב שבו פשוט התחלתי לבכות כשחזרתי, כי כבר לא הרגשתי את הרגליים, והראש הסתובב, ופתאום כבר לא בא לי על כל הכסף ואין לי מה לעשות איתו, והוא לא שווה את התשישות הזאת, ואת המצב רוח המייאש הזה.

והמנוחה שאני צריכה זה לא מנוחה של יום חופש אלא שבוע שלם, ואני ממש מתכוונת למצוא לעצמי שבוע שבו אני רק אשן כל היום ואסע לאנשהו, שבוע כזה שאני אקדיש רק לעצמי ולחופש שלא היה לי הקיץ הזה.

בכל מקרה בנתיים אני מתמקדת בשינה הזאת. שלא מגבילה אותי. אני חוזרת לישון עוד איזה 5 שעות:) ואז אצא קצת .

אני פה אצל מרקו עם אנה, סתם יושבים, עוד 5 דקות אני צריכה לצאת לתחנה ולנסוע לעבודה, משמרת ערב.

עכשיו התקשר הבוס שלי מהעבודה שלי הקבועה, וביום ראשון אני מתחילה לעבוד גם שם, כלומר שתי עבודות, אני אנסה לתמרן בין עבודות בוקר בקפה ועבודות ערב בטלמרקטינג, אני ממש לא יודעת למה אני לוקחת על עצמי כל כך הרבה דברים , אולי כי אני מרגישה איזשהי אחריות כלפי העבודה הקבועה שלי .

בכללי שום דבר חדש, אני מרגישה קצת מוזר כי אני לא מוצאת את הדרך לעשות את הדברים שבאמת בא לי. איתו לא יוצא לי ממש להתראות, שנינו עובדים כשהוא לוקח חופש אני עובדת. וכשלי יש חופש הוא עובד , מחר אנחנו אמורים להפגש מקווה שלא ידפק כלום , הוא עובד עד 11 ככה ואחרי זה הולך להתקלח ואז אולי נצא לאנשהו , (אולי..) טוב אני חייבת לעו כדי לא לאחר, אז שבוע טוב לכולם. ותשמרו על עצמכם .

אתמול היה לי ערב הכי סבבה שיש, ב11 משהו כזה הוא בא לקחת אותי והחלטנו לנסוע לים , למצוא מקום שקט ולשבת לשתות בירה, היה טוב. וטוב לי איתו. בינתיים זורמים . נראה לאן דברים יובילו.

דברים הולכים להשתנות, ואני נכנסת להיכרות חדשה ואולי תהיה לזה התחלה חדשה:) אין לדעת.

בכל מקרה, מה שלא יהיה, אני רגועה, והכל יהיה טוב בסופו של דבר!!! אחרי שנתתי לעצמי להשתחרר ולהוריד את ההול שסחבתי אני חיובית .

אבל אתמול היה לי את הדייט הכי טוב שהיה לי עד עכשיו .

יש לי את האומץ להגיד את הכל, להשתחרר מהכל ולהתחיל לחיות מחדש, להוציא את הכל מהתת מודע, להפסיק להדחיק את הכאב ולרפות את הנשמה שלי סופית.

כדי להתחיל דף חדש צריך לסגור אחת ולתמיד את הדף הישן ולהשתנות.

אני מזהירה מראש, אולי יהיו דברים שיעליבו\יעצבו\ כמה מהאנשים שמכירים אותי אבל אני חייבת לעשות את זה, רק בגלל שבחרתי בדרך חדשה לרפא את הנשמה שלי, ולהתחיל את החיים מחדש.

אז ככה, הרבה דברים הציקו לי בתקופה האחרונה , חלקם הציקו לי בצורה לא מודעת וחלקם עיצבנו אותי מאותה הסיבה שמנעתי מעצמי להגיד דברים ולהודות בהם.

אני עומדת להגיד את כל אותם הדברים שמפריעים לי לחיות בצורה שלווה ונורמלית.

1. אני מרגישה שבתקופה האחרונה אני נקרעת בין הרצון שלי לקירבה של אנה ודיאנה לבין העובדה שאני לא סומכת עליהן, שאני מרגישה כל כך נבגדת, מרגישה כאילו איפשהו שם פשוט שמו אותי בצד והוציאו אותי מהרשימה של האנשים ש"הן מוכנות להיות שם בשבילם תמיד" עם זה מתלווה לה השנאה כלפי אנה, התמימות שלה שנראת כל כך צבועה מבחינתי, ומצד שני הכנות שלה והשיחות שהיו לנו פעם, מצד אחד העובדה שהיא כל כך פייטנית ומנסה להשיג כל אחד ואחד בעודה דורכת על המון אנשים בדרך ו"אפילו לא שמה לב" שזה גם מרגיש לי כחלק מה"תמימות".

כלפי דיאנה אין לי שום דבר רע, רק ההרגשה שהיא לא צריכה אותי במיוחד, לא באמת. יש לה כל מה שהיא צריכה עכשיו, וככה זה צריך להיות, אז אני לא כועסת באמת. כדי להגיד את הכל עד הסוף צריך להגיד גם את הדברים הטובים וקשה להגיד אותם כשאתה מרגיש כל כך נבגד מצד אותן הבנות , אבל.. יש גם דברים טובים, הן היו חברות טובות פעם, ובאמת אהבתי אותן אז,הן  באמת החזירו לי את היכולת לסמוך על אנשים אחרי שנבגדתי על ידי מישהי שהייתה חברה הכי טובה שלי כל כך הרבה זמן.

אני יודעת שאני יכולה להסתדר בלעדיהן, להסתדר טוב מאוד אפילו, הדבר היחיד שמציק זה כנראה העובדה שגם הן יכולות בלעדי ופעם זה לא היה ככה.

פה מגיע הקטע שאני מרגישה שולית, שולית בחיים של אנשים, כאילו שאני איזשהי חוויה חולפת. אולי השנאה וכל זה בעצם נובע מהידיעה שאני אווט, בחוץ. כבר לא החברה שהייתה מגשרת ומאזנת את החברות הזאת, כאילו שעשיתי את שלי ועכשיו אני כבר לא כל כך נחוצה. הפתרון שלי הוא ההחלטה שלי לתת להן ללכת :) חברות טובה נמדדת עם הזמן וכשמגיעים לפרשת דרכים אז צריך לעזור אחת לשנייה לבחור בדרך שלה גם אם לפעמים הדרכים נפרדות.

2. ההורים שלי, אני מרגישה כאילו שהם עוצרים אותי מלהתקדם, כאילו שהם עוצרים את הדרך שלי לאישיות עצמאית, לבחור את הבחירות שלי, להתחבר לרצונות ולהחלטות שלי ולא לאישיות ולדעות המקובעות שלהם. הדרך שלי היא לעזוב, לשים את הקוים האדומים שלי ופשוט לזרום נגד הזרם בעודי משחררת את כל החוטים ואת כל הקשרים שנוצרו באישיות שלי בגללם .

3. אבא שלי- אני אפילו לא מדברת על זה .

אבל לפעמים אני נתקלת בצורך שלי פשוט לבוא אליו ולירוק לו בפרצוף . הוא זה שהרס את האמון שלי באנשים קרובים, הוא זה שכבר מגיל צעיר הראה לי שאהבה כואבת, ושלפעמים אהבה הופכת לשנאה, הוא זה שבגללו אני שונאת את המציאות הזאת, הוא זה שמפריע לי להאמין בזה שמתחתנים מתוך אהבה וחיים לנצח. הוא זה שאמר לי שאני לא הבת שלו, אלא הבת של השטן. הוא זה שגורם לי לרצות להיות מלאך , והוא זה שגרם לי להיות ממש ההפך, צינית , מטומטמת, אפילו מנוכרת , ברגע שיש יותר מדי רגשות ושמחה אז אני מתקררת, ברגע שמספרים לי על אושר של משפחות אחרות אני "שמחה" אבל מקנא כל כך  . הוא הרס חלק כל כך גדול מהאישיות שלי, הוא השאיר לי כתם על הנשמה, והוא זה שגורם לי לרצות להוכיח שיש עולם מעבר למציאות הכואבת. הוא זה שהפגיש אותי עם כאב פיזי בגיל כל כך מוקדם, הוא זה שגרם לי לבכות ולהתחנן שאמא שלי תשרוד עוד יום. הוא זה שגרם לי להבין כמה שאני אוהבת את אמא שלי, הוא זה שאני לעולם לא אסלח לו, אבל אני משחררת את השנאה הזאת, ומאמינה שיש משהו מעליי שיתן לו בדיוק את מה שמגיע לו בסיבוב הבא, ובסיבוב הבא ניפגש, אני יודעת.

איציק- אפשר להגיד שהוא היה האהבה הכי גדולה שהייתה לי עד עכשיו, הרבה מאוד זמן אני שקעתי בדכאונות ובמחשבות ואימוציות רק כי לא נתתי לעצמי להשתחרר מזה. בזבזתי הרבה מאוד זמן על כאב ודמעות כשאהבתי אותו, ואיכשהו הסיפור אף פעם לא נסגר, איכשהו לאף אחד לא היה אומץ לסגור אותו, תמיד התנהגנו כאילו שום דבר לא קרה, וניסינו להיות ידידים, איכשהו בגללו כעסתי עליה, על מאשה, ורק בגלל שלא חשבתי בצורה הגיונית, באותה התקופה, נתנו לאנשים מהצד לקבוע את היחסים שלנו , עד שהכרתי אותה ושוב נתתי לאנשים מהצד לעמיד אותנו אחת מול השנייה, בגלל אותה העובדה שלאף אחת לא היה אומץ באמת לבוא ולדבר, לפתוח את הנושא, להגיד הכל ולשאול, אם היא הייתה יודעת הכל כמו שזה, אז אולי לא היו בינינו אי הבנות. דברים לא ברורים כשלא באים לדבר. כשלא סוגרים אותם. הסיפור עם איציק לימד אותי הרבה דברים, לימד אותי לשנוא, לאהוב, לכעוס, לסלוח, להמשיך הלאה, להתחזק, ולהיות חלשה.

הסיפור עם איציק לימד אותי  לאהוב ולימד אותי לשכוח, לימד אותי שאהבה זה משהו דינמי ומשתנה, איציק גרם לי להבין הרבה מאוד דברים עליו בכל התקופה שהכרתי אותו, הבנתי את זה שמילים הם סתם מילים והם שונים מדברים שמרגישים, והבטחות הן סתם הבטחות והן גם משהו משתנה.

הסיפור עם איציק נגמר, ונתן לי לסגור מעגל מאוד ענק של תקופה ארוכה שהייתה מלאה בכל טוב ורע.

ועכשיו כשאני יכולה להגיד בלב שלם ובנשמה שלווה שאני לא אוהבת אותו יותר, ולא מרגישה יותר מחיבה לידיד אז אני גם יכולה להגיד למאשה, שאם היא רק הייתה שואלת אז הרבה דברים היו נמנעים.

הלב שלי משחורר מכל רגש או געגוע לעבר, הלב שלי מחכה לאחד חדש שיכנס ויבטיח לאהוב אותי כמו שאף אחד עוד לא אהב.

העתיד- אני תלויה באוויר, אין לי אפשרות לתכנן את העתיד שלי כאן בארץ הזאת, אין לי אזרחות ואפילו לא קבע, בעוד שנה אני אמורה להתגייס אבל אני לא יכולה בגלל שאין לי קבע בארץ, בלי גיוס אף אחד לא יתן לי אזרחות בארץ אף פעם, ככה שאני צריכה להתחיל בכל מיני הליכים משפטיים שאין לי ממש כסף אליהם, ככה שאני מרגישה תלויה באוויר, כאילו מן פחד לחשוב מה יהיה בעתיד, ואולי אני בונה סתם? אולי הכל יהרס ברגע? אולי ברגע אחד יעיפו אותי מפה? רק כי אני לא יהודייה? הרשו לי להשוות את זה לנאציזם אוקיי? חסר רק שהארץ תשלח אותי לתא גזים וזהו? אני? שכל שנה הייתי הולכת להתרים לאגודות לחולי סרטן שזכיתי במקום הראשון מכל חולון בסכום הכי גדול שהותרם? אני? שהייתי משתתפת בטקסי שואה? אני? שמכבדת כמעט כל חג בישראל? אני? לא יכולה לחיות כאן רק כי.... אני לא יהודיה? בגרמניה זה היה ההפך.. אז למה לא לחשוב לפי מוסר? למה אמא שלי הייתה צריכה לברוח ממשטרת האגירה זמן כל כך ארוך? ואני הייתי צריכה לפחד שאם יתפסו אותה אז המקום היחיד שאני אראה אותה אחרי זה זה בארץ אחרת??  יש לי רעיון יותר טוב, שלחו אותנו לגטו. תבנו עיר ל"לא יהודים" מדינה יהודית!!!! כן אני מבינה!!! אבל לפני שאתם מקימים "מדינה יהודית" תחשבו על האוכלוסיה שלכם כבני אדם ובעלי לב ולא כאנשים קרים ומרושעים שנותנים לאנשים להכנס לארץ הזאת ואז לעשות להם פה את המוות. זה מה שאני שונאת במציאות הזאת. בעולם שלי... במציאות שלי,, כדור הארץ שייך לכולם בלי יוצא מן הכלל, בלי הבדל,כולם עם כולם. אבל שוב מציאות זאת מציאות והעולם שלי נמצא במימד אחר.

סליחה אם פגעתי או עיצבנתי,

אני הולכת לשנות כל כך הרבה דברים, והכל כדי לעשות את העולם שלי לטוב יותר, ואותי לאישיות שלמה ומגובשת, אני לא אוהבת את העולם הזה, אבל אני אוהבת את העולם שלי.

היי, אז מה יש לנו לספר?

שום דבר טוב! גם לא משהו רע במיוחד, הכל כרגיל, השבוע הולך להיות מעייף במיוחד, מחר יש לי בגרות החלטתי לא לגשת, אין טעם! אני גם ככה לא יודעת שום דבר. וסתם לבזבז שעות שינה על משהו שאני במלא אכשל בו זה מיותר.

אתמול והיום עבדתי בוקר, היום היה ממש עמוס, מחר היה אמור להיות לי יום חופש בגלל הבגרות אבל היום התקשרו אלי ומחר אני עובדת מ 6 בערך עד 1 בלילה, ומחרתיים אותו הדבר. ביום חמישי סוף סוף אני עובדת בוקר כ"נל יום שישי ובשבת ב 21.00 עד הסוף, קיצר מה זה אומר? שאני עובדת כל ימות השבוע, 7 ימים!! אין לי אפילו יום חופש אחד.

אני חייבת להנות לפחות קצת מהחופש הזה , לנסוע לאנשהו, לצאת לבלות או סתם להעביר יום שלם בבית ולעסוק ב... "כלום".

חחח מצחיק שעוד לפני שניגמר הבית ספר בערך 3 שבועות לפני התחלתי לעבוד (הפסקתי להגיע לבית ספר ) ועד היום לא היה לי יום חופש אחד נורמלי. זה הזוי.

בכל מקרה אתמול הייתי בשופינג עם אמא שלי וקניתי כמה דברים שאני צריכה ורוצה, ואני מתכוונת לחזור על השופינג הזה בשבוע הבא שוב, סתם כי בזבוז הכסף עושה לי טוב לנשמה.

הבנתי עוד דבר, אף אחד לא באמת רוצה לשמוע ! וזה קצת מבאס שאני יודעת עכשיו כמה כל החברות הזאת שלי של דיאנה ואנה הייתה שווה, היא הייתה שווה תקופה מיוחדת שבה הייתי גורמת לעצמי לחיות באשליה שחברות אמיתית קיימת, אבל לרגע שכחתי מכל עניין האינטרסים והצביעות.

ות'אמת אחת מהן בכלל לא קשורה לסיפור, אז די' זה לא קשור אליך .

בכל מקרה, זה לא קשור לאף אחד יותר, אני גם ככה ממזמן out בכל הוונבי חבורה הזאת שלהם. לא מבינה כבר את הצחוקים, וגם הישיבה איתם במקום אחד משעממת אותי תחת. אני דווקא מסתדרת מצויין עם עצמי, ועם העובדה שהחלטתי להגיד בפרצוף את כל מה שאני חושבת, אז שיעלבו! שישנאו אותי! אבל אני יודעת שתמיד יחזרו כדי לשמוע את מה שהם צריכים לשמוע מבן אדם שלא אכפת לו מהם ומוכן להגיד את כל החרא שהם מנסים להתעלם ממנו ,וזאת אני !

עוד נושא, אנשים דורשים יותר מדי צומי, וונבי בכי ובלה בלה בלה  "אני מסכן." " אני רגיש.." "כואב לי הלב.. אני בלה בלה בלה " "אני הומו" כשאמרתי שאני רוצה שהחיים יהיו סרט  אז לא התכוונתי לזה שצריך להגזים כל כך ולהתאמץ לשחק דמות אחרת.

שלושת הדברים המופלאים שיעשו לי טוב ברגע זה:

 בחור, מסיבה, שינה טובה!

Life is bigger
It's bigger than you
And you are not me
The lengths that I will go to
The distance in your eyes
Oh no I've said too much
I set it up

That's me in the corner
That's me in the spotlight
Losing my religion
Trying to keep up with you
And I don't know if I can do it
Oh no I've said too much
I haven't said enough
I thought that I heard you laughing
I thought that I heard you sing
I think I thought I saw you try

Every whisper
Of every waking hour I'm
Choosing my confessions
Trying to keep an eye on you
Like a hurt lost and blinded fool
Oh no I've said too much
I set it up

Consider this
The hint of the century
Consider this
The slip that brought me
To my knees failed
What if all these fantasies
Come flailing around
Now I've said too much
I thought that I heard you laughing
I thought that I heard you sing
I think I thought I saw you try

But that was just a dream
That was just a dream
That was just a dream

That's me in the corner
That's me in the spotlight
Losing my religion
Trying to keep up with you
And I don't know if I can do it
Oh no I've said too much
I haven't said enough
I thought that I heard you laughing
I thought that I heard you sing
I think I thought I saw you try

But that was just a dream
That was just a dream
That was just a dream

אז מה המצב?

אוקיי מחר אני עובדת מ-7 בבוקר, עד בערך 13.00 ואז אני הולכת למרקו להתכונן לבגרות ביום שלישי, מה שכן, גם ביום שלישי אני עובדת בבוקר, וביום שני, ושוב כל השבוע .

אני חושבת שהחופש הגדול שלי הוא הכי זוועתי שיש, חלק מהאנשים מעבירים את החופש שלהם בשינה, חלק בלצאת עם חברים, חלק ים, בריכה, וכו'.. ואני? אני עובדת , אפילו לבית ספר לא הייתי קמה בשעה הזאת.

אני רוצה להיות "הטיפוס של 5 בבוקר". פעם הייתי כזאת עכשיו אני נהיית יותר ויותר עצלנית.

אני חושבת שאני צריכה להרפות קצת, אני אוהבת את העבודה שלי, את המקום, את האנשים , אבל בגלל שאני לוחצת על עצמי כל כך הרבה ועובדת כל כך הרבה עד שאני מתחילה לשנוא אותה וכשמתחילים לשנוא את העבודה שלך אז מזלזלים בה ואז... מאבדים אותה.

לגבי היום הולדת אני דיי סגורה על יער כלשהו או במקרה הגרוע פילבוקס, התכנון הוא לקחת 3 אוהלים לקנות 4 ארגזי בירה 5-6 בקבוקי וודקה והרבה אוכל ולהשכח ליומיים.

יש בינתיים כמה מקומות אפשריים, הקטע עם הוילה קצת יורד מהמפה, גם כי אני לא רואה סיכוי להשיג מעל ל4000 שקל רק על 24 שעות +אוכל... (התכנון הוא יומיים ככה שזה יוצא הרבה יותר ) וגם כי אני יודעת שלא לכל אחד תהיה את האפשרות להביא 100 שקל כי לא כולם עובדים ולבד אין מצב שאני מחסה את כל הסכום.

אז הולכים על משהו יותר צנוע.

הסוף שבוע היה קצר מדי, הייתי מוסיפה לו עוד יומיים, ככה לפחות הייתי יודעת איך לסדר לעצמי את המנוחה, בסופו של דבר לא השגתי את הדבר המרכזי שאני צריכה מהחופש הזה וזה... שינה טובה!

 אהה וצבעתי היום לבלונד, יצא לי ממש מוזר, כי כמעט לא רואים את הצבע, אבל מחר אני קונה בלונד פלאטינה וצובעת שוב, אחרי זה אני הולכת לספר והוא עושה לי חימצון שזה ממש ממש לבן ועל זה אני עושה אדום אש.. ככה שזה יהיה אדום אחיד ובוהק חיחי, ושוב אני מתחילה בדיאטה שלי, אחרי שקניתי כמה בגדים שאני דיי בטוחה שיראו טוב יותר אם אני ארזה קצת.

טוב אז לילה טוב לכולם,שבוע רגוע .

והמשך לילה מהנה

השבוע טס.

בצורה הזויה.

סגרתי עוד שבוע עבודה, שבוע שלם בלי הפסקה , אתמול הייתה המשמרת הכי קשה שלי מכל השבוע, סגירה שישי, שזה אומר ספונג'ה וניקיון שעושים רק פעם בשבוע, ותנחשו מי עשה את הספונג'ה? עשיתי סגירה עם שני בחורים שהם אז תנסו לנחש -_- בכל מקרה הייתה לי אפשרות להגיד להם מה לעשות !

בכל מקרה אני כל כך שמחה שהגיע היום הזה שבו יש לי סוף סוף חופש.

אתמול היה נחמד דוקא, שיחקנו אמת או חובה, היה בית זונות אחד שלם.

קשה לי אפילו לדמיין שמחר שבוע חדש ושוב עבודה, השבוע עשיתי חשבון של כמה חסכתי מיום ראשון עד יום שישי, בסף הכל 800 ש"ח וביזבזתי רק 350...שזה דיי טוב לעומת מה שהייתי מבזבזת פעם .

וכל זה רק בשבוע אחד :)

בכל מקרה יום שלישי יש לי בגרות במתמתיקה, אני מקווה, כי לא נירשמתי למועד ב' גאאד ואת מועד א' בכלל לא עשיתי, מה אני אעשה?????? שיט, מעניין אם אני יוכל להשלים כיתה יב' .

קיצר היום בערב אחרי שאני עושה ניקיון יסודי בבית המטונף שלי אני אלמד קצת .

טוב אז שיהיה לכולכם שבוע טוב והמון הצלחה, בערב אני אחפור לכם עוד קצת .

הגשמים מפתיעים כשהדממה פושטת על הרחובות, ואם להביט מעבר למציאות אז על השבילים החשוכים שנמצאים אי שם בעולם שלי.

נמאס לי מכל כך הרבה דברים, אני אפילו מפחדת למיין את כל הדברים שכבר כל כך נשבר לי מהם.

נמאס לי מהקטע שכבר קשה לי לסמוך על החברות שלי.

נמאס לי מהקטע שכבר קשה לי להגיד שיש לי חברות טובות.

נמאס לי מהקטע שאם אני אעלם אז הן לא יתקשרו לשאול אותי מה אני עושה או איפה אני.

נמאס לי מהקטע שאני לא מצליחה לעמוד בשום דבר שאני מציבה לעצמי.

נמאס לי מהקטע שאני לא שלמה עם איך שאני נראת.

נמאס לי מהקטע שאני לא סגורה על האישיות שלי.

נמאס לי מהקטע שאני כל הזמן מחפשת את עצמי ולא מצליחה למצוא את האני האמיתית שלי.

נמאס לי מהעובדה שאני מתבאסת כל פעם מחדש מזה שהחיים הם לא סרט.

נמאס לי מהקטע שהאוצר מילים שלי מוגבל למילים שיודעות לבטא רק כאב.

נמאס לי מזה שאין לי מוזה ואני מנסה לסחוט לפחות 2-3 משפטים וגם הם נשמעים מטופשים בסופו של דבר.

נמאס לי מזה שההורים שלי לא סומכים עלי.

נמאס לי מזה שאני שונאת כל כך הרבה אנשים.

נמאס לי מהקטע שאני לא מצליחה לנוח כמו שצריך ולתת לעצמי להשתחרר.

נמאס לי מהקטע שאני סובלת מכאבים ואני מפחדת ללכת להבדק.

נמאס לי מהקטע שאני מרגישה בודדה כל כך אבל אין לי אפילו מישהו אחד להגיד לו כמה שרע לי בלי שהוא ירגיע אותי רק כדי להפתר ממני.

נמאס לי לשמוע את אותם השירים ולהתבאס כל פעם מחדש.

נמאס לי מהעובדה שאני רוצה לסדר את החדר ולהוציא ממנו את האנרגיה השלילית הזאת ואני אפילו לא נכנסת אליו כי כל כך רע שם.

נמאס לי לבזבז כל כך הרבה כסף כשאני יודעת שאני צריכה לחסוך לדירה.

נמאס לי לריב עם אמא שלי על דברים שוליים.

נמאס לי שאנשים מנסים לשפוט אותי או שחושבים שהם יודעים הכל.

נמאס לי להסתכל מהצד איך אנשים אוהבים לפגוע אחד בשני.

נמאס לי מהסתכל על החברות שלי ולדעת שזאת חברות שקר.

נמאס לי מהעובדה שהסוף לא תמיד טוב.

נמאס לי מזה שאומרים לי מה לעשות ומה לא.

נמאס לי מהעובדה שכולם משקרים\פוגעים\בוגדים אחד בשני.

נמאס לי ללכת בריחוב ובתת מודע להחזיק את זה שאבא שלי יכול לצוץ כל רגע.

נמאס לי מהעובדה שאני עושה כל כך הרבה דברים אבל את רובם אני ממש לא רוצה לעשות.

נמאס לי מכל הדברים שאני אף פעם לא אומרת.

נמאס לי ללכת עם אוזניות ולהלחם עם המילים שאני כל כך מתחברת אליהם.

זה רק 3% מכל הדברים שנמאס לי מהם.

כואב לי הראש.

והמצב רוח שלי בתחת.

אבל אני מצליחה לחיות עם זה איכשהו.

כן כן אני יודעת. שוב מצב רוח משתנה...

שוב המציאות המעצבת התנגשה בחלומות שלי.

הלכתי לישון, אחזור לכמה שעות לעולם שאני שייכת אליו.

יש דבר אחד שמעסיק אותי לאחרונה, וזאת השאלה "למה החיים הם לא כמו בסרטים?" אני כל הזמן נמצאת בקונפליקט בין המציאות או האשליות, אני לא מצליחה למצוא משהו שיגשר בין שני הדברים.

או שאני מציאותית מדי מה שגורם לי להבין כמה שהחיים האלה חרא, וכמה שהעולם הזה לא מתאים לי , או שאני שוקעת באשליות ובונה לעצמי עולם משלי, והמצב רוח שלי מצויין. אולי בגלל זה יש לי מצבי רוח משתנים, אולי בגלל זה יש לי "פיצול" כי אני אל מצליחה לגשר בין המציאות לאשליות.

אני לא רוצה לוותר על העולם שבניתי לעצמי, עולם שבו הכל יפה ומצד שני המציאות מתעקשת לטפטף עליי כל יום ולעורר אותי מהחלומות.

עוד לא מצאתי את התשובה.

אבל אולי בקרוב עם המודעות אני אתחיל לחפש את קצה החוט לשקט ושלווה נפשית.

בינתיים שיר טוב.

When you try your best but you don't succeed
When you get what you want but not what you need
When you feel so tired but you can't sleep
Stuck in reverse

And the tears come streaming down your face
When you lose something you can't replace
When you love someone but it goes to waste
Could it be worse?

Lights will guide you home
And ignite your bones
And I will try to fix you

And high up above or down below
When you're too in love to let it go
But if you never try you'll never know
Just what you're worth

Lights will guide you home
And ignite your bones
And I will try to fix you

Tears stream down your face
When you lose something you cannot replace
Tears stream down your face
And I

Tears stream down your face
I promise you I will learn from my mistakes
Tears stream down your face
And I

Lights will guide you home
And ignite your bones
And I will try to fix you

הלוואי שיכולתי לצייר לעצמי את הדרך.



נמאס לי לקנות מסקרה עמידה בפני מים רק כי אני יודעת שאני אבכה הרבה.

השארתי את כל האנרגיות השליליות ביחד עם החלומות:)

ככה שהיום יום חדש והמצב רוח שלי מצויין.

ואני אשתדל לא לתת לאנשים חסרי כבוד עצמי..שאוהבות להשפיל את עצמן להרוס לי את המצב רוח .

אז אני עובדת ערב, וואי זה הולך להיות מייגע :\

 בכל מקרה, רציתי להגיד למרקו אני שאני מתה עליך , חחח סטלההההההההה מה הייתי עושה בלעדיך, שניצל .

טוב הלכתי להתקלח ולהכין קפה.

שיהיה לחלקכם יום טוב, וחלקיכם תעברו קורס של "איך לא לרוץ אחרי הבחור ולא להשפיל לעצמך את העצמות עד לאפר". :DDDDD

יום טוב :)

ממזמן לא התחברתי כל כך למילים של שיר.

כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך
שוב נשטפת אל השגרה הזמן נהייה קצר
אז אני חוטפת כמה שרק אפשר וטוב לי

כזאת אני נשברת רגע עוצרת ושנייה אחר כך
משחררת כבר לא הייתה לי הגנה
והנה מסתמן בי כוח
לכעוס עלי הרבה אבל בסוף לסלוח

לא בסכינים ולא באגרוף המסתובב, שלפו עלי מילים
לימדו אותי מה זה באמת כאב,
עכשיו שקט, עכשיו התאחה הלב וטוב לי

מישהו אמר כל השירים אותו דבר
סוגדים לאהבה ולא מדברים על כל השאר
והנה מסתמן בי כוח,
שורה אחת ריקה, סיכוי נוסף לבטוח
גם השקיעה רק נחה ותשוב לזרוח

כשירד מבול על הרחוב
אני אהיה לי גג לשמור אותי קרוב
בחורף מתרחב ברחובות צרים
אני אהיה לי אש מאנשים קרים

הרבה מילים אמרתי אבל התכוונתי למעט
נראה שאהבה אוהבת לחנוק אותי בבת אחת
אני בחופש יש לי אותי לאט וטוב לי

וילדות חולפת ומלטפת את הראש
ממציאות שחושפת ציפורנים לתלוש
והנה מסתמן בי כוח
לזכור אותך הרבה, אבל בסוף לשכוח
כי לא בך החום אליו אשוב לברוח

כשירד מבול על הרחוב...

כי כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך
שוב נשאבת אל השגרה הזמן נהיה קצר
אז אני חוטפת, כמה שרק אפשר וטוב לי...
טוב לי, טוב לי....

אני אשמור עלי מאנשים קרים
אני אשמור עלי מאנשים קרים
שמקפיאים עמוק וכמה הם שקופים
אני אשמור עליי ממבטים טורפים
מכל פינה חדה מכל חיוך סתמי
אני אהיה לי בית לעצמי

אשמור אותי מלחש הקנאה
מיום כבד, רודף שינה
ממלחמות קהות שמקפיאות לי את הלב
הזה שהתקשה מרוב שהוא אוהב

אותי אשמור, מדוחק הכבישים
מבני אדם טיפשים שכבה אחר שכבה
לכאוב ולפרק אני אהיה לי שיר מפחד משתק

כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך
שוב נשטפת אל השגרה הזמן נהיה קצר
אז אני חוטפת, כמה שרק אפשר וטוב לי...