Angel Fall

הגיע הזמן לפוסט ארוך במיוחד, אתם יודעים מה? ננסה לשבור שיא, לדפוק פוסט ארוך בתולדות הבלוג הזה.

עוד יומיים חוזרים לשגרה,

אני לא מתרגשת כל כך ,

אולי שמחה מעט לחזור למסגרת כלשהי,

בסך הכל השנה הזאת לא תהיה שונה בהרבה,

הברזות, מכות עם ערסים, מבחנים, בגרויות, נכשלים.

מקווה שיהיה כמה שיותר אקשן.

מחר אני הולכת לחפש עבודה, מלצרות, כנראה בבית קפה.

אני רוצה לעבוד לפחות בחודש הראשון של השנה.

גם ככה לא יהיו לימודים רציניים, תקופות חגים, וכל החזרות על החומר הישן.

הסיבה היחידה שחיכיתי לתחילת השנה היא לקרב שוב קשרים שאיבדתי עם חברות,

מה שאני מבינה עכשיו זה שהקשר הזה יתנתק גם אם אני ממש לא ארצה,

חחח פעם אמרנו לעצמינו "וואו פאק, 18 גרות ביחד"

מה שאני אומרת לעצמי עכשיו זה "וואו פאק, 18 אני גרה לבד".

קשרים בין חברים אמיתיים לא מתנתקים ככה, בגלל שום סיבה..

אולי יש לזה הרבה סיבות, אבל כבר לא אכפת לי.

בטכלס, פעם אמרתי משהו על זה.

זה לא אשמה של אף אחד,

אני רק מקווה שהעובדה שהן עזבו ביחד, והקירבה ביניהן לא תתפוגג במהירות, אני ממש לא רוצה שהן ישארו לבד,

אבל זין על זה, אני לא יודעת באיזה צורה אבל או שיצאתי או נזרקתי מהתמונה.

לנושא אחר לגמרי, אני מחכה למשכורת שלי מכמה עבודות כדי לעשות עוד בייבי אחד, על הרגל..

אני לא הולכת לפרסם פה את התמונה של מה שאני הולכת לעשות למקרה שיש מטורפים שירצו להוציא אותי מדעתי ויעשו את זה, אבל זה הזוי , אתם גם ככה לא תאהבו, אבל הקעקוע הזה הולךלהיות טוב. אני מחכה לכסף.

לעוד נושא, התחלתי לערער לעצמי מעט,

אחרי כמה שאלות של כל מיני אנשים כמו סבתה , דודה, אמא..

מה אני רוצה להיות בעתיד, לא, עזבו עתיד רחוק, בעתיד הקרוב,

כאילו, יש לי תוכנית פחות או יותר ברורה,

אחרי הבית ספר לשכור דירה, לצבא אני לא הולכת, הם לא מגייסים אותי, ככה שיש לי שנתיים חופשיות.

קורס ברמנים זה לא כל כך מקצוע, החלום שלי כל כך הרבה שנים, להיות פסיכולוגית כבר לא בגדר חלום, יותר בגדר אשליה,

שיעורי פסיכולוגיה שלי שנה שעברה עברו בצורה זוועתית, למרות ציון סופי טוב, אבל כבר ההתחלה שיעממה אותי,

אני לא יכולה לשאוף למשהו כל כך גבוה כי זה נראה לי מטופש מדי, 7 שנות לימוד באוניברסיטה ,להגיע לתואר שני, הזוי.

תסריטאות? לא פחות התמדה, כמובן שהייתי מאוד אבל מאוד מאושרת אם המקצוע שלי בעתיד היה קשור איכשהו לכתיבה , ויצירות וכאלה, אבל זה משהו שיותר בגדר בזבוז זמן, למידה של שנים יכולה להשאיר אותך מחוסר עבודה, בערך כמו פסיכולוגית.

ללמוד תסריטאות זה כמובן הרבה יותר קל, אבל המצבי רוח.. המוזה.. משהו שקשה לי להתמודד איתו.

אז כששואלים אותי מה אני רוצה להיות בעתיד אני שותקת ואומרת בקול הכי בטוח בעצמו :"עוד לא בחרתי סופית".פחח.

שכחתי לספר שגם בבית היחסים מחוממים במיוחד,

הם תמיד היו, אבל לפעמים הגיעו תקופות של שקט,

אולי זה הגיל, אולי אני פשוט לא מוכנה להבין, אולי אני צריכה להמשיך להרגע ולשתוק.

כבר שבועות שהכל על קצה החוט, שיחות שמסתיימות בריבים, עקיצות מכל הכיוונים,

כן, קשה להבין את ההורים שלך לפעמים,

בימים האחרונים זה עובר,

כל פעם שמשהו עובר את הגבול, פוחח לרוץ לחדר, טיפות הרגעה,

וסטלה לפחות לחצי שעה, רק ככה אני מסוגלת לשבת שעות ולא לענות לה, לשמוע אותה מדברת ומדברת ולא להבין מילה.

בכל מקרה, בשבוע הבא אני הולכת לקנות משהו טבעי יותר. ולא , לא מה שאתם חושבים.

חוץ מזה, הכל מצויין, את הערבים אני מבלה עם בייב, ולא ממש מעניין אותי איפה אני ועם מי, ועם כמה טמבלים, העיקר שיש בירה ופוזיק.

טוב הלכתי להכין קפה, אז.. שיהיה לכולנו שבוע מוצלח.

אוהבת אותך.

לא את כולם,

חלק קטן מהם,

יש את החלומות ההזויים האלה,הכל מעוות ומטורף- עליהם אני מתה.

יש את החלומות שבאים להזהיר אותך ממשהו- אני עוד לא סגורה על גודל האהבה שלי לחלומות האלה כי בפעם האחרונה ששברתי לעצמי את הפרצוף שבוע לפני חלמתי שזה קורה בדיוק באותה הצורה.

יש את החלומות האלה שמגשימים לכם את הרצונות הפנימיים- אני מתה עליהם, כאילו, כל מה שהייתם רוצים שיהיה במציאות קורא לכם בחלום.

יש חלומות צלולים - אני חולה עליהם, בחיים שלי חלמתי רק 2 חלומות כאלה, פעם אחת סתם הלכתי לכל מיני חנויות והתפשטתי ברחוב ופעם שנייה שאלתי שאלות שתמיד רציתי תשובה אליהם וקיבלתי תשובה ..

ויש את החלומות החרא האלה, שכאילו, הכל טוב אצלך, אתה הולך לישון עם חיוך על הפנים ואז יש איזה חלום חרא כזה שבו אתה הולך ברחוב דורך על חרא כולם צוחקים עליך, חברה שלכם יורקת לכם בפרצוף , חבר שלכם בוגד בכם עם אמא שלכם, אתם מגלים שאתם מאומצים וכל החיים שלכם היו שקר, אתם מתעוררים עם פרצוף כזה:  -_-  כאילו, למה??? למה להרוס??? עד שהחיים שלי סוף סוף סבבה.. למה????? כוס'עמק..

זה מה שהיה לי היום... הלכתי לישון עם חיוך טמבל על הפרצוף וסטלה מהטובות ביותר...

ואז החלום המעפן הזה , אני מתעוררת עם המצב רוח הכי מעפן שיש.. ס'עמקקקקק.

חח טוב אבל זה עבר.. החיוך חזר..

אני הולכת לישון, באמא שלי אם יהיה עוד חלום כזה... אני אישית אתנקם בתת מודע שלי..

מתה עליך מאמי.

Life it seems, will fade away
Drifting further every day
Getting lost within myself
Nothing matters no one else
I have lost the will to live
Simply nothing more to give
There is nothing more for me
Need the end to set me free

Things are not what they used to be
Missing one inside of me
Deathly lost, this cant be real
Cannot stand this hell I feel
Emptiness is filling me
To the point of agony
Growing darkness taking dawn
I was me, but now hes gone

No one but me can save myself, but its too late
Now I cant think, think why I should even try

Yesterday seems as though it never existed
Death greets me warm, now I will just say good-bye

goodbye

מה הייתי עושה בלי זה?

פי 2 מהכמות המומלצת..

אבל זה עזר..

זה הדבר היחיד שמציל אותי .

אני נוהגת לחייך לרגעים מתוקים שחוויתי,מעדיפה לנשום תקופות עתיקות שבהן היה ניחוח של מתיקות ילדותית.

אני נוהגת להשלות את עצמי ואז להפגע מהאשליה שלי, מבלי לערב גורם חיצוני, אבל זה כבר המלחמות הפנימיות שלי, סביר להניח שעם השנים אני עוד אלמד להנות מזה, בינתיים אני חוששת שיבוא היום ואצטרך לגמור עם זה, ברצוני לפגוש באדם שינפץ את הבועה שלי,אם הייתי אומרת שאני בוחרת לחיות כל חיי בשקר ובטשטוש עצמי, הייתם מתרחקים ממני כי העתיד שלי מחוק בקו עמוק שחרוט תחת המילה "בזבוז"?

אתם יכולים לשפוט אותי? אתם יכולים לשפוט מישהו? תשפטו את עצמכם, וגם את זה תעשו במידה הנכונה, לא כמוני, ההתמחות שלי היא לבקר את עצמי כל היום בביקורות נוקבות על ההתנהגות, צורת המחשבה, והחולניות שלי,

חייבת להפסיק לשתות כדורי הרגעה עם אלכוהול, זה נכנס לשגרה, בירה בחוץ, בירה בבית, צריך לנצל את העובדה שחבר של אמא חוזר מחוק ולקחת כשמציעים, כבר בא לי להקיא, התחלתי לשנוא מים,

אבל אתם יודעים מה? ככה אני לא שונאת את עצמי,מה עוד אני יכולה להגיד, יוצא לי לחשוב לפעמים... מה אני עושה פה?

אני מרגישה כמו נשמה שנזרקה במימד הלא נכון, ותקופת זמן הלא נכונה, ולא! על תחשבו שאני שוב הוזה, ולא מנסה לדמיין מקום טוב יותר, כבר ממזמן הבנתי שאין דבר כזה, פשוט לפעמים הפלאשבקים של התקופה שבא לעולם לא חייתי, אלא אם כן באמת הייתה לי השפעה חזקה מאגדות שהקריאו לי בילדות, אבל אני הייתי צריכה לחיות בתקופת הביניים, לא, לא מעמד הפועלים, מהמעמד הגבוה, מוזר להגיד , לא ?

השמלות התפוכות, שיער אסוף בקפידה, יחס מכובד לאנשים הסובבים אותך, אולי פשוט ... אישה אמיתית.

החלום המוזר ביותר שלי הוא, המראות הענקיות האלה, העגולות עם המסגרת הזהובה, שהוטפת את המראה בצורה עתיקה ומיושנת ביותר.

נזרקתי במימד הלא נכון, בתקופה הלא נכונה, אבל מצד שני, אולי בעצם החלום הזה, הוא... זכרון של הגלגול הכי מוצלח של הנשמה שלי במעגל האינסופי של החיים המטופשים.

ושוב, פאק איט, העולם המושלם שלי, הוא עולם שאתה נמצא בו.

למה לא הייתי מסוגלת עד עכשיו להקשיב לאנשים שחיים את החיים שלהם בצורה הכי טובה שיש?

למה אני לא מסוגלת ללמוד מהם לחיות את החיים אחרת,

אנחנו נוהגים לחיות לפי אידיאולוגיות?

לא חשבתם פעם על חיים בלי אידיאולוגיות?

אני חושבת שזה הכי טוב..

כשאני מרגישה שמשהו מסוכן בשבילי, או לא עומד על הרגליים, זה כל כך מערער אותי שאני מסוגלת לעשות דברים ממש הזויים מבלי לחשוב פעמיים.

טוב פאק איט,

עזבו שטויות.. אני הולכת לשתות.. ההורים לא בבית... זין על הכל.. זין על כולם..

אתה זוכר בזמנו?

אותה תקופה שהייתי לבד,

עבודה, עסקים, קורס ברמנים מסריח, הכל היה אז..

ועכשיו מה אתה רוצה?

אני בכלל לא מצליחה להבין, היית בגמילה, החרא שממנו אי אפשר לצאת יותר..

מה אתה רוצה ממני עכשיו?

 מודה שזה קצת ערער אותי... הפתאומיות..אבל לאבד עשתונות? בגלל אגואיסט מניאק?

דבר אחד אני רוצה להגיד לך:"לך נחוי!"

שוטרים דפקו לי בדלת לפני כמה דקות, מה הם מטורפים לבוא בשעה כזאת?

לא פתחתי להם..

אני מתחרפנת!!

חח, גרררר,

מאמי אתה רואה את ההבדל ביני לבין רופרכט?

לשנינו יש סנטר שדורש ביס XD

אני שוב משכתבת את העתיד,

בטפשותי מנסה לבנות טלנובלה מהחיים שלי,

מתי אני כבר אבין שזאת לא סדרה בנאלית.

מתי אני אבין שאני חייבת להפסיק להקשות על הכל ועל כולם,

I wish i had an angel.

שוב לפגוש באותו הרגש,

שוב למצוא את עצמך עם מחברת ביד, סיגריה, קפה והרבה הרבה בדידות..

לחשוב עם עצמך, לצחוק עם עצמך, לבכות עם עצמך, לדבר עם עצמך,

"עצמך" כבר הופכת להיות האופציה היחידה שלך להחזיק את "עצמך" בשפיות, או בחוסר שפיות מוחלטת.

ושוב את מסתכלת בעצמך במראה ושואלת איך זה שאת כזאת מעפנה להשאר לבד,

להסתכל בדף ריק ולנסות לרשום כמה שורות מטופשות, הכתב מתעוות עם הזמן והנייר פשוט דורש להזרק,

ואז את מקימה את עצמך מהספה ששרצת עליה כל היום ויוצאת קצת אחוצה, קונה בירה, ועוד אחת, ואז מגלה שאין כסף, יושבת שוב לבד, מתמכרת למחשבות, ואז פתאום גל של מילים רצופות, מערערת לעצמך את המילים כדי לנסות לזכור שריד של רגע מתאים לכתוב עוד משהו, ואז שואלת את עצמך את אותה השאלה: למה?

המוח מפסיק לעבוד, המילים נמחקות מהזכרון, אי אפשר לשחזר שוב,

ואז הדבר היחיד שעולה לך לראש זה:"פאק איט, שום דבר לא ימנע ממני ליפול"

קמה ,הולכת, ואז מחשבה כזאת:"שימותו כולם, נשבר לי הזין"

סוטרת לעצמך, עולה הביתה, נכנסת , חיוך מזוייף,

"מה נשמע? איך היה בעבודה? איך עבר עליך היום? רוצה קפה? אני? אני שיכורה? מה פתאום! שתיתי קצת בירה.. חח אמא נו באמת, אני נראת לך מסטולה? מה? עם מי הייתי? עם חברות? כן כן ישבנו היה סבבה, טוב הלכתי לישון, אני ממש עייפה, לילה טוב."

לשבת בחדר חצי לילה ולחשוב, לתהות מה יקרה מחר, ומתי לעזעזל תוכיחי לעצמך..

ואז נרדמת..

תגידו לי, על מה יש לי להלחם?

רק מי שבאמת מבין במוזיקה יאהב את השיר.

השיר הזה עושה לי טוב:

שקט מוחלט,

שקט נצחי.

אני לא זוכרת באיזה כיתה בדיוק  זה צולם..

אבל זאת, חברתי הטובה ואני... חחחח אוך הייתי כל כך קטנה

im drunk.

תצחקו תצחקו, זאת בצד זאת אני.. חחח בכיתה ה' נראה לי..ד' .. אין לי מושג.. 

it's bugging me, grating me
and twisting me around
yeah I'm endlessly caving in
and turning inside out

'cause I want it now
I want it now
give me your heart and your soul
and I'm breaking out
I'm breaking out
last chance to lose control

yeah it's holding me, morphing me
and forcing me to strive
to be endlessly cold within
and dreaming I'm alive

'cause I want it now
I want it now
give me your heart and your soul
I'm not breaking down
I'm breaking out
last chance to lose control

and I want you now
I want you now
I feel my heart implode
and I'm breaking out
escaping now
feeling my faith erode

שכחו מזה, יש לי שבוע אחרון, זה הולך להיות שבוע בנזונה.

תהנו היום, ועל תחשבו יותר מדי,

אני מרגישה טוב לשם שינוי, כבר ממזמן לא הרגשתי טוב כל כך,

ואני לא מתכוונת לעצור את עצמי בשיא, לא יותר.

ביי ביי =]

עד הרגע הזה אני שנאתי את הלהקה הזאת, יותר נכון התעקשתי לשנוא אותה, אבל השיר הזה כבש את ליבי:

Birds flying high

 You know how I feel

 Sun in the sky

You know how I feel

 Reeds drifting on by

 You know how I feel

 It's a new dawn

 It's a new day

 It's a new life For me.

. And I'm feeling good

 Fish in the sea

You know how I feel

 River running free

You know how I feel

 Blossom in the trees

 You know how I feel

 It's a new dawn

 It's a new day

 It's a new life For me

... And I'm feeling good

 Dragonfly out in the sun

 You know what I mean

, don't you know

Butterflies all having fun

 You know what I mean

 Sleep in peace When,

 the this day is done

 And this old world Is a new world

 And a bold world For me...

 Stars when you shine

 You know how I feel

 Scent of the pine

You know how I feel yeah,

 freedom is mine

And you know how I feel

 It's a new dawn

 It's a new day

 It's a new life For me...

 yeah, ooh Oh, ooh... Oooh, ooh..free, free loving you... Oooh, oooh Feeling good

"לילה אחד ,אני מתעורר מרעש של ניפוץ, אני קם, מרים את השמיכה.. ומגלה שנשבר לי הזין!!!!!!!!!!!!!!!!!"

כנ"ל.

Don't look at me as if I didn't know
Your vanity is all you ever show
What you believe and advocate
Fanatic dogma recycled from yesterday
Got a master plan
Genocide
Can't understand
People of the lie
You are to me the waste of flesh and blood
I'd love to see you buried in the mud
And when you die no one will shed a tear
So pass me by don't need your hatred here
Got a master plan
Genocide
Can't understand
People of the lie
Prejudice, intolerance, eye for an eye
[SOLO - FRANK]
You cannot hide behind those empty claims
Your racist pride is nothing but a game
And you will lose for right is on the side
Of those who choose to fight for humankind
Got a master plan
Genocide
Can't understand
People of the lie
You can't believe
Don't be deceived

אינטואיציה, או איך שלא תקראו לזה.

I'm gonna win back what i've lost

nobody esle to rule my world

it's just the way the story does..

lika.

אני רוצה שקט, אני רוצה פינה קטנה שבה אני אצליח לשבת בשקט ולכתוב,

אני מוכנה למכור הרבה דברים מהחיים שלי כדי לקבל את השקט הזה..

מיום ליום אני נהיית יותר ויותר כבדה, מאבדת כל טיפת חיוניות, אבל, מה רע בזה?

אני רוצה שאנשים ירדו לי מהווריד ויתנו לי לחיות בשקט,

אני רוצה לשנות דברים, איכשהו הכל קשור אך ורק לשיפור ההרגשה הפנימית (אנוכיות?).

אני מרגישה כאילו, כאילו שיש עולם שבי, שאסור לתת לאנשים אחרים להכנס אליו,כאילו שצריך לאטום אותו.

אני רוצה, לוותר לשתיקות, להפסיק לתת להן להביך אותי..

אני רוצה להבין דברים,

רגע החסד, מבט מוזר, חיוך זר, רוח פתאומית, גשם קצר, או מחשבה שונה, אולי בעקבות אחד הדברים האלה יגיע רגע החסד,

רגע שבו אני אבין דברים,

התקופה הקרובה, זאת תקופת מבחן בחיים שלי, כמו נסיון להביט על הכל מהצד,

מכירים את הטלנובלות שבהם אתם יושבים מול המסך ואומרים כזה:"מה את עושה מטומטמת, הוא מחכה לך שם כדי להרוג אותך, לאן את הולכת" חחח .. כשאתה מנסה להביט על החיים שלך מהצד, אתה רואה בדיוק את הדברים שאתה לא רואה כשאתה חלק מהם...

התקופה האחרונה הולכת להיות תקופה שונה בהחלט,

מי החליט? אני!

"תרדי מחבר שלי לפני שתמצאי את עצמך פתוחה בפעם השנייה בכביש הראשי  של תל אביב"

XD ענק .

-_-

תמונה ישנה :

הבייבי שלי: