Angel Fall

בוקר סגרירי, שוקו, ומצב רוח קצת ירוד. זה לא מתאים יותר לימי שבת?

בכל מקרה, בערב יעבור. הלכתי לשתות שוקו ולראות איזה סרט או משו...

פוזיק אני חולההההה עליך. יא שיכור. יש לי חשק מטורף להשתלט על העולם.

חגגגגג שמח לכולם... על תהיו עצובים בראש השנה, אתם לא רוצים להיות עצובים כל השנה נכון??????

אז זהו... לכו תשתו קצת... (שוקו) ותהנווווווווווווווווווווווו.

להקה שולטת, שיר חזק.

Let's fight

We're face to face
Loyalty is what I need to see from you
You're insecure
I can see the fear that breeds in your heart
Where will you run? Where will you hide?
I see the blood drip from your eyes
Who will survive? Let's get it on
And we'll fight

I know who you are
The leader of lost souls
You can't kill me
I'm immortal
I'm not afraid to die
My soul will travel on
You can't kill me
I'm immortal
Immortal
Immortal

I need the rush
There's nowhere you could hide before you die
Why won't you face me?
I can see the fear that's in your eyes
Where will you run? Where will you hide?
I see the blood drip from your eyes
Who will survive? Let's get it on
And we'll fight

I know who you are
The leader of lost souls
You can't kill me
I'm immortal
I'm not afraid to die
My soul will travel on
You can't kill me
I'm immortal

I know who you are
The leader of lost souls
You can't kill me
I'm immortal
I'm not afraid to die
My soul will travel on
You can't kill me
I'm immortal

Where will you run?
Where will you hide?
Where will you run?
Where will you hide?
Let's fight

I know who you are
The leader of lost souls
You can't kill me
I'm immortal
I'm not afraid to die
My soul will travel on
You can't kill me


You can't kill me
Immortal!
You can't kill me
Immortal!
You can't kill me
Immortal!
You can't kill me

יבש פה אה?

הלכתי למכור פרחים.

אוו סיסי.

Now what do you want from me?
When I've sacrificed my heart so you can be set free
And time will never cure this disease
I'm only left with tired arms to stop from drowning

This, This is loveless
Love, Your love is hopeless ohhh

what do you want from me?
When I've sacrificed my heart so you can be set free

This, This is loveless
Love, Your love is hopeless

Do you remember
On that night I couldn't find the words to say I'm sorry
And If you recall that you ripped my heart right out
Before saying i loved you
Do you believe in this?
Do you believe in me?
If you believed in love
Would you believe in me?

So what will you take from me?
I'm the man with out a soul, a soul for you to seek
And time will only cure your disease
I'm only left with tired arms to stop from drowning.

This, This is loveless
Love, Your love is hopeless

Do you you remember
On that night I couldn't find the words to say I'm sorry
And If you recall that you ripped my heart right out
Before saying i loved you
Do you believe in this?
Do you believe in me?
If you believed in love
Would you believe in me?

Believe in me
I've emptied my soul
Believe in me.
I've killed this disease now
Time to shatter your heart
Bring you to your knees
I've, I've found the strength to fight on
and stop the bleeding, And Ive stopped the bleeding

Do you remember
On that night I couldn't find the words to say I'm sorry
and If you recall that you ripped my heart right out
Before saying i loved you
Do you believe in this?
Do you believe in me?

You're killing, you're not the same to me now got to kill to believe

[puddle of mudd-blurry]

אני כל כך מטומטמת, תאמינו לי, אנשים אם הייתם מכירים אותי באמת, הייתם מבינים כמה שאני באמת מטומטמת.

לעולם לא שוכחת.

That night I never came home.
Wandering souls captured my thoughts..
Emptiness filled my mind.
Urgency spoke her lies.
In the confines of these gray walls.
I watched them move together.
Taking me places I cannot remember ...remember.
We have been poured out...
Into this loveless bride..
How quickly I forget...
That this is meaningless.
How quickly I forget...
That this is meaningless.
in a world passing through my fingers.
I still chase the wind.
How quickly I forget...
That this is meaningless
How quickly I forget...
That this is meaningless
what have I learned from yesterday?
what have I learned from yesterday?

Nothing!!!!!

תחזיקי מעמד, תחזיקי מעמד. עוד קצת ולא יהיה לך זמן לחשוב על שום דבר.

עוד שבוע והכל יגמר, עוד שבוע והכל יהיה מוצף, ריקני ומובן מאליו.ובינתיים... תפסיקי לדבר לעצמך, ליקה.

יש לי שני תלמידים שאני אלמד אחר הצהריים, בין השעות 15.00-17.00 כמעט 4 פעמים בשבוע ומיום חמישי אני צריכה להיות ב-18.00 בעבודה 3-4 פעמים בשבוע.

3 פעמים בשבוע אני מסיימת ב 14.30. כלומר, בבית רק ב 15.30 . ככה שלא יהיה לי דקה אחת לנשום, ואז הכל יהיה יותר טוב, בלי זמן לכל המחשבות האלה, בלי זמן לבדידות, בלי זמן לשום דבר.

כואב לי, וזה לא מפסיק.

אני מוכנה להעביר את כל חיי לבדי עם נייר ועט... ולא, על תחשבו, לעולם לא יקרה מצב שלא יהיה לי מה לכתוב, גם אם זה לשכתב כאב בלתי פוסק למליוני דפים.

כל כך הרבה אני מרגישה בפנים.

פחדים שגורמים לי להיות הבן אדם הכי מגעיל שיש, ומה כבר אחת כמוני יכולה לעשות עם זה? לברוח כמובן!!

רק לברוח, תמיד לברוח, לברוח לשום מקום עם עיניים עצומות. לברוח.

כל כך הרבה שנאה... שנאה בלתי פוסקת.

לשבת ולקרוע את המילה המנחה בחיים שלי "כאב" ,לחרוט אותה בענק על העור, לצרוח אותה בקולי קולות...

ולא, לא קרה משהו, זה רק עוד פיסת מחשבה מהדברים שאני מדחיקה..

שואה פנימית.. שמעתם פעם על המושג הזה? לא! כי זה עוד אחד מהמושגים שאני כתבתי כשהלב שלי התרסק.. ומה אתם חשבתם כשאמרתי "שואה"?

אני מתכוונת למליוני רגשות שגוססות למערבולת של אבדון, רגשות שמתות, שאי אפשר לשחזר..כל רגש הוא משהו שאהוביי יכלו לנשום ממני, אבל לא! הם בחרו לכבות אותם באש ולהדליק אותם בדמעות.. או להפך.. תבחרו אותם!

יותר מדי כלום בתוכי, יותר מדי.

והרכבת שלי לתוך עולם שנמצא בתוך כדור זכוכית קטן ושביר נסעה ממזמן, התחנה התרסקה לרסיסים ואני עומדת על קצות האצבעות על גחלים ששורפים אותי למליוני חתיכות שקר.

הכנפיים שלי מתפרקות עם ליטוף מרעיל של הרוח, הרוח שמלווה באש הרסנית, פניי נשרפות מהדמעות שהורעלו בכאב..

ועיניי זועקות שוב..

כשנשאר ממני רק אפר והכל נראה כסוף... האפר שוב בונה דמות, אחת חדשה, מכוערת יותר, מטומטמת יותר, מגעילה יותר, ריקה יותר..

כשמשהו נשבר תמיד תהיה חתיכה שחסרה , וכשמשהו נשבר יותר מדי פעמים יש מקרים שאי אפשר לחבר בחזרה..

כך אני נותרתי, שבורה לנצח, מזוהמת, מתחת למשוב הרוח המטורפת, מזיעה את דמעותיי אחוצה, בוכה את שמחתי פנימה, צועקת בלי סוף..

זה מה שאני מרגישה.

והזכויות שמורות רק לי. אם מישהו ינסה להעתיק אני אשתה לו את הדם עד הטיפה האחרונה ואתן לבשר שלו להרקב עד שתולעים מהזן המסוכן ביותר יאכלו אותו עד העצמות.

ובבקשה על תנסו אותי... כי אתם פשוט לא מבינים כמה שמה שכתבתי הוא חלק ממני..

עכשיו תעשו לי טובה על תחשבו אפילו להגיד לי את הדעות המטופשות שלכם על הכתיבה שלי.. ועוד משהו, תעזבו אותי בשקט, אוקיי? אני צריכה מקום לנשום בו.. על תשפטו אותי בימים הקרובים.. איבדתי שליטה. אני עושה פירמוט לכל מה שאני ולכל מה שהייתי ופשוט מסננת את כל מה שלא נחוץ לי יותר.

שנאה מלטפת אותי כרגע, ואהבה שורפת אותי מבפנים. אז על תצפו ממני לשום דבר יותר.

ועוד משהו, על תעזו לשאול אותי שום דבר על מה שכתבתי .

אני לא מסוגלת לתפוס עמדה כלשהי בפחד להרוס את הקיים, כאילו את הספונטניות, את הקלילות, אני נוטה להאחז בזה בזמן האחרון, כאילו מתכוננת להתקפות, בונה חומה קטנה שמבוססת על "פוחוי" אני חייבת להודות שאיבדתי את עצמי קצת, לא מרוכזת, נוטה לשכוח דברים, דוחה לרגע האחרון, מנסה לברוח מלחשוב על דברים, טוב נו, מאז ומתמיד הייתי בורחת מדברים במקום להתמודד איתם, עד שהגעתי למבוי סתום ונאלצתי להתמודד לבד עם הבעיות שלי.

קשה לי העובדה שאני נעלמת מדי פעם בעולם כלשהו לחשוב על המבטים מהצד ושוכחת שאנשים מדברים איתי, או מחכים לתשובה ממני, וזה קצת מפתיע אותי אחרי שאני כבר זמן מה בלי חומרים מטשטשים וכל מיני שטויות, נקייה. זה מרגיש טוב.

אבל, משהו אצלי מאוד לא ברור, אולי זה הצרות הקטנות שהדחקתי שמטפטפות עלי בטיפות קטנות מהתת מודע.

קצת מתחבר לי לחלום שחלמתי לפני כמה ימים, חלמתי שמהקיר שקרוב לראש שלי, כאילו ליד המיטה פתאום יוצאים ידיים ומתחילים לחנוק אותי, אבל אני לא פחדתי, משום מה ידעתי שזה חלום, פשוט... הפחד היה שאני אתעורר ואגלה שזה לא. מוזר אה?

ככה אני מרגישה עם ההדחקות, ברגעים הכי ברורים ומציאותיים אני יושבת ואומרת לעצמי "פתרי את זה כבר, קטן עליך .. " ואז אחרי כמה רגעים אני שוכחת מה רציתי בכלל. זה מרגיש מוזר, אבל מוזר זה סקסי .. אז?

אבל בכל זאת, אם כבר החלטתי לחפור לכם אחרי תקופה שרק העלתי תמונות אז נעשה את זה כמו שצריך,

מה בכל זאת מסתתר מאחורי הערפל הזה?

כדי לסדר את הראש אני מנסה להציב לעצמי מטרות , כל מיני דברים קטנים שאני צריכה לעשות כדי להתקדם לאנשהו, כמו נגיד .. לקום עכשיו לנקות את הבית סופסוף כי אמא שלי עוד מעט חוזרת והיא תהיה עצבנית במיוחד.. אבל לא, חח אני יושבת פה.

בכל מקרה, בטח כבר שמתם לב לרשימת "TO DO" שלי.. אני צריכה כל כך הרבה סבלנות כדי לסיים אותה, אבל אולי אז אחרי שאני אסיים את כל הפרטים השוליים אני אצליח למחוק הכל ולפתוח דף חדש? של דברים קצת יותר רציניים? כל העולם ואחותו מדברים על צבא, כל החברות משתגעות עם הצווים האדומים שלהם והצו הראשון . חחח ולי אפילו לא אכפת אם יבואו אלי עם משטרה צבאית בטענה שלא באתי לצו האדום חח.. בטכלס. יש לי הרגשה ששלחו את זה לבית אחר, אבל FUCK IT 

אתם רואים? אני לא אמורה להחליט עכשיו מה אני כבר רוצה לעשות עם עצמי?

בגרות? עכשיו אני מרגישה שזה קטן עלי. באמת .

ואז מה? ביי ביי אמא,

לעבור לגור בבית משלי, לשכור דירה , לעבוד כל היום וכל הלילה כדי לשלם שכר דירה וחשבונות, חח טוב נו, זה כבר תוכנן, אבל..

מה הלאה? צריך לחשוב על זה, בכל מקרה, אני חייבת להפסיק לחשוב כל הזמן על העתיד הרחוק, פשוט.. מה שאמרתי עד עכשיו זה עניין של כמה שנים, חח כאילו שנה , שנה וחצי.. זה טס בטיל.. אנחנו אפילו לא מספיקים לנשום.. והזמן עובר..

ולנושא אחר, יום שישי, היום הכי טוב בשבוע, תהנו היום ועל תציפו את הראש בשטויות.

מאמי שלי , אני אוהבת אותך..פוזיק.

אני אוהבת גם אותך.

יצא לי פוסט גדול בהחלט, ייאללה הייתי חייבת לכם., 

 נתראה שבוע הבא..

 ביי ביי ..

שאלום!!!!!

הבלוג שלי גוסס, כמו ששמתם לב אני בקושי מעדכנת פוסטים עם משמעות, הכל יבש ובקושי 100 כניסות ליום.

נאצה לא עסיסי במיוחד וסוטי מין מטומטמים. אז לבלוג שלי מצטרף עוד כותב, שרוצה להעביר את המסר שלו, :]

אני אהיה בעלת הבלוג 50% מאותו היום. אז... מקווה שתהנו.ותגיבו לשם שינוי .

השיר הזה פשוט . אחד השירים.

ואני חיה על השיר הזה בתקופה האחרונה

"וכל זה כי היא לא שם."

ושוב השברים..

כשכואב לכם,

אתם צורחים,

 ואף אחד לא שומע אתכם,

אתם יודעים למה?

כי באמת כואב!

 רק כשבאמת כואב

אף אחד לא שומע.

"אני מתפרקת, ומרכיבה מחדש"

העולם בחוץ מצחיק לפעמים.

 

זה אפילו יותר פוגע מהדברים שהאחרים אמרו כששמעו על זה.

אני יכולה להגיד רק דבר אחד .

*אדישות*

וככה זה יהיה עד שהכעס והעלבון יעברו.

בערב עוד תמונות.

יום סטלה.

קרדיט לצלמת :דיאנה

וקרדיט למלבישה מאשה!!!!! 

וסרטונים שצילמנו היום..

הראשון, ערביות.. חחח ענק.

השני, גרוזינים.. חחח

ולסיום, סרטון על החיים...

אני לא אוהבת את היום הזה.

אני כולי שוכבת עם חום 39, בואו פשוט ניתן ליום הזה לעבור בשקט ואף אחד לא יפגע אוקיי?

ועוד משהו,

לכו תזדיינו טוב? גם ככה אני מדוכאת בימים האחרונים. אז אתם עוד מעצבנים אותי?

אני אשבור לכם ת'פנים ,בלאט.

 אה , נו ואסון התאומים היום, אני והתאומים חוגגים ביחד.

פוזיק, אני אוהבת אותך..

יא קירח.

הוא היה כל כך זוועתי.

זוכר את המלאך שלך?

ההוא שהחזיק אותך כשעמדת ליפול,ההוא שחימם אותך כשהיה לך קר, ההוא שחיבק אותך כשהיית בודד..

זוכר אותו? תתאר לעצמך שהוא מת!

לכל אחד יש מלאך משלו, הרבה מאוד פעמים המלאך שלי עזב ועכשיו אני לא יודעת איפה הוא.

תחשבו קצת, ובבקשה, על תשכחו לתת למלאך שלכם חיבוק, לפעמים גם הוא זקוק לו..

ואגב, מלאכים כבר לא חיים פה יותר.

בני האדם גירשו אותם ברגע שהחליטו שמציאות קיימת..

אבל היא אכן קיימת..

ומעבר לכל מציאות, המלאך שלי שם!  ואני יודעת שאולי גם הוא יעזוב יום אחד..

את האמת, אני כבר לא מאמינה שיש משהו שיכול לשמור עליי..

אנחנו נשברים מכל דבר שקורה בחיים שלנו..

ואם לרגע הייתם חושבים על האנשים שהגיעו לתחתית, שאין להם שום דבר..

אז תנסו לשאול את עצמכם... איפה המלאך הזה היה כשהם היו עוד בחיים?

הרגשתם פעם שאתם לא נושמים?

הרגשתם פעם שכל מה שיש לכם זה משהו קטן? שממלא את הגוף שלכם, ואת הנשמה ...את הלב.. ופשוט.. בלעדיו אתם ריקים?

אני יכולה להגיד משהו אחד, זה בחיים לא קרה לי... טוב. לפני שאני אתחיל לבכות או משהו... אני אלך להכין קפה..

אני אגב עדיין לא מרגישה טוב.

ואתה יודע שאני אוהבת אותך.. וזה שיר בשבילך..

השתכרתי, הקאתי על כל הבית, התעוררתי עם כאב ראש, בחילות, הקאות, ההורים כועסים, אני לא שותה יותר.

אני נושאת איתי מטען ישן, שמכביד עליי מעט, ברגעים שבהם אני לבד, מחפשת מקום קטן בו אני אצליח לשבת בנחת ולא להרגיש עוד נקודה קטנה על כדור הארץ, למרות שזה מה שאני אהיה.

לחבק את עצמי ושוב ולבנות קיר הבנוי על בסיס הגנה נואשת, שדה מגנטי המאופיין במבטים מאיימים ושפתיים שרוצות לצרוח :"על תפגעו בי" אך ננעלות על המילה :"מספיק".

and more than ever i hope to never fall 

אני שוכחת את מה שקשה לו להבין.

אני יודעת שאני כזאת, מה שאתם לא יודעים או לא חושבים שאני... אני תמיד אהיה..

שום דבר אף פעם לא ישנה אותי, ואתם גם לא יודעים לכמה דברים אני מסוגלת..

אני מסוגלת לשנוא אתכם שנאה כל כך הרסנית שאתם תמותו מכאב פנימי כל כך עצום...

ואני מסוגלת לאהוב אתכם אהבה כל כך הרסנית שהלב שלי יתכווץ ויגרש כל טיפת שפיות שנותרה בי.

אני אוהבת אותך.

למה אני מקצינה הכל? איפה טיפת הסטלה שהיתה בי פעם?

אני לוקחת דברים כל כך ברצינות, בכובד ראש.

אולי הסוף שבוע יוציא אותי קצת מהמצב הדפוק שנכנסתי אליו.

בכל מקרה, יש מעט בעיות, זאת אחת הסיבות שאני לא מסוגלת לכתוב שום דבר.

אני רק רוצה שהכל יגמר.

העובדה שאתה איתי, בכל מצב, עוזרת לי לא לחסל סופית את המין האנושי.

אני כל כך אוהבת אותך.