אז כן, עוד שנה נגמרת להובערך חודש וחצי מאז שהייתי פה לאחרונה.
לא יודע למה, אין לי חשק
וכשכבר יש לי, אז אין לי באמת מה להגיד
וכשכבר יש לי, אז אין לי באמת כוח לעשות את זה
כי מה בעצם הטעם בזה?
אני מסתכל על האנשים הקרובים אליי, אלה שתכל'ס בגללם יש לי בלוג בכלל (ובגללם גם הבלוג הזה - בתור בלוג פרטי יותר) וגם הם כבר לא נמצאים כאן. בטווחי זמן של חודשים שלמים...
אז נכון שזה מקום נחמד להוציא בו דברים, ואנשים שאני לא מכיר יכולים לתת בו תגובות אובייקטיביות.
אבל אני בעצם לא באמת יודע להוציא את הדברים האלה. מעולם לא ידעתי.
אני טוב בלשמור דברים בפנים. טוב מאוד אפילו. מצויין אם תרצו.
אני גם טוב בלהבליג עליהם עוד ועוד עד שנמאס לי ואני מגיב בצורה שנראית לא פרופורציונלית בכלל על משהו קטן, כשבעצם זאת תגובה על כל כך הרבה דברים קטנים כאלה שאף אחד בכלל לא זוכר שהם קרו.
דוגמה טובה לזה היא כשניתקתי קשר עם האקסית שלי בגלל איזו שטות שהיא אמרה באיזו שיחת טלפון.
עד היום היא לא מצליחה להבין אותי, ואני לא מצליח להבין למה היא לא מצליחה להבין אותי.
(אגב, חודשיים וחצי לא דיברנו ובסוף הסכמנו לנסות וללבן עניינים בינינו. בינתיים נראה שזה מחזיק שוב)
אבל כנראה שזה אני, ועם כמה שאומרים שאני צפוי מאוד (מה שנכון), אני עדיין יכול להפתיע לפעמים - לטוב או לרע.
חזרתי לתפקיד מ"מ בגדוד.אחרי חודש וחצי בתור תפקיד שקר (ע. קמב"ץ), אחד המ"מים התחתן ושמו אותי במקומו.
אז קיבלתי את מה שרציתי, ואפילו יותר מוקדם משציפיתי.
פלוגה מ', מחלקה 3.
מרוצה? יכול להיות.
אני כבר לא בטוח בכלום, וזה מטריף אותי.
אני לא מוצא טעם בכלום, לא אכפת לי מכלום.
כאילו אני פשוט מעביר את החיים עד שהם יסתיימו מתישהו בצורה כזאת או אחרת.
אני מחפש עניין ולא מוצא
מנותק מאנשים רוב הזמן
משהו חסר לי ואני לא מוצא אותו. אני אפילו לא יודע מהו.
אנשים סביבי מתלהבים מכל מיני דברים שנראים לי כ"כ פעוטים וחסרי משמעות.
אבל למה בעצם שגם אני לא אתלהב מהם? אם זה מה שהופך את החיים למעניינים...
משתגע מזה.
לפני שלושה שבועות הייתי בטיול ביהודיה עם כמה אנשים (שניים שאני מכיר ועוד חברים שלהם מהטכניון)
כולל פויקה וגיטרה (שהספיקה להישבר מאז עקב תאונה עם טנק
) ושינה על ערסל (כי זה נראה לי נוח)
יום אחר כך נסענו לעין חשק לרבוץ ליד מעיין.
דברים שעושים את הסופ"ש...
לפני שבועיים הייתי בירושלים באחת ממסיבות הרחוב שהיו שם.
פיטר רוט ומאור כהן הופיעו. שוב, בנאדם אחד שאני מכיר ועוד חברים של חברים...
על הדרך הכרתי עוד כמה מקומות נחמדים במרכז העיר.
נראה כאילו אני מנצל את הזמן שיש לי לא רע (בהתחשב בזה שאני עדיין בצבא, ולא הולך לצאת משם בזמן הקרוב)
ועדיין ההרגשה היא כאילו אני כל הזמן מפסיד משהו. רודף אחרי משהו שאני לא בטוח שהוא בכלל קיים.
וממתי לעזאזל אני מדבר ככה בכלל?!
שגי נחתה.הסתכלתי על הפוסטים מלפני שנה, כדי לראות אם אמרתי משהו מעניין לפני ראש השנה שעבר.
אז לא היה כלום מעניין, אני אחסוך לכם את ההסתכלות. בעיקר דובר שם על זה ששגי טסה לה לשנה לארה"ב ודרום אמריקה.
אז היא הפתיעה אותנו ונחתה מוקדם מהצפוי.
אולי היום בערב היא תקפוץ לבקר. ומה שבטוח שבוע הבא עושים משהו יותר רציני כדי לחגוג את החזרה שלה.
במובן מסויים, היא באמת הייתה חסרה פה בארץ.
וראש השנה שוב מגיע.אותה תקופת חגים שחוזרת כל שנה ושנה...
והפעם היא נופלת יחסית טוב (שלושה רבעושים)
אולי השנה הבאה תהיה יותר... משהו. לא יודע אפילו מה היא צריכה להיות יותר. שפשוט תהיה יותר.
עוד 10 ימים אני נכנס לקבע.
לא שזה ישנה משהו בשירות (חוץ מהמשכורת)
שבת שלום ושנה טובה לכולם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
X-Ray