זה לא טוב לכתוב רק כדי לצאת ידי חובה, נכון?

אז למה אני בכל זאת עושה את זה?

ואולי אין לי בעצם מה להגיד בכלל ואני סתם מחפש תשומת לב?

ומה זה בכלל משנה?

וכל העולם ואחותו פסימיים.

או שרק אני רואה את זה ככה?

בכל מקרה - ההיא שהתחלתי לצאת איתה בפוסט הקודם חתכה. לא מסתדר לה היציאות שלי (או יותר נכון חוסר היציאות שלי) בהתחשב בעובדה שהיא משתחררת עוד חודש.

שום דבר אחר לא נראה באופק, ואני אפילו לא יודע אם יש לי כוח לנסות.

והצבא מתעקש לדפוק לי כל יציאה הביתה, עד שכבר יש לי אחת, עם כל מיני הנפצות שצצות על המקום

מה עשיתי רע, מה??

לא רציתי לסיים תפקיד כשאני סופר ימים אחורה ומסמן איקסים בטבלת ייאוש, אבל זה מה שאני מוצא את עצמי עושה. כל בוקר עוד איקס. בעוד שלושה שבועות יגיע המחליף שלי, ואני אעבור לתפקיד חדש. שוב להתחיל מהתחלה, מקום אחר, תפקיד אחר.

לא בטוח עד כמה יש לי כוח.

לא זכור לי שהייתי כזה פסימי מתישהו.

מנסה להבין מה נסגר. בינתיים בלי הצלחה.

שבוע טוב שיהיה לכולם.