אז ברוכים השבים לי לפה...
החורף עבר (כמעט), ואיתו השלג והקור המקפיא של הר דב.
האביב הגיע (או שמא נדלג עליו ונגיע ישר לשרב של הקיץ) ואיתו רמת גולן ירוקה ומזמינה לטיולים וקפיצות ראש למעיינות נסתרים ויפים.
סיימתי את התפקיד בתור מ"מ, והתקדמתי הלאה להיות קמב"ץ חטיבה.
למי שזה לא אומר לו כלום, רק אומר שאתם לא לבד. גם אני עדיין לא הצלחתי להצביע במדויק על הגדרות התפקיד שלי.
מה שכן, אני יודע שאני עושה בערך הכל...
כתוצאה ישירה של העניין יצא לי לראות לא מעט זריחות בשלושת השבועות האחרונים.
ולא, זה לא היה באיזה בילוי רומנטי (הלוואי...)
לפחות היציאות טובות יותר (כמעט כל שבוע בבית כבר ביום חמישי)
והדובדבן שבקצפת - הבסיס נמצא מרחק 6 דקות נסיעה מהבית :)
אירוע שקצת העיב על התקופה היפה שפתאום עוברת עליי.
"קצת", בלשון המעטה.
מסתבר שהמ"מ שהחליף אותי בתפקיד התאבד ביום שני האחרון בבית שלו...
וככה מצאתי את עצמי ביום שלישי נפגש שוב עם האנשים שנפרדתי מהם לפני חודש
ובאיזה נסיבות...
הלוויה של הבנאדם שאמנם הכרתי רק לשלושה שבועות, אבל בזמן הזה היינו כל הזמן ביחד.
שונא דברים כאלה.
הלוויה שניה בחיים שהייתי בה, ולא נראה לי שאני רוצה להיות בעוד. :\
אבל כנראה שצריך להמשיך הלאה... כי אין יותר מידי ברירה
מחוץ לצבא אין כל חדש.
ידידה טובה באה לביקור בארץ (לומדת אומנות באיטליה) ורציתי ללכת לפגוש אותה,
אבל השעון המעורר הדפוק נדפק בגלל המעבר לשעון קיץ והתעוררתי מאוחר מידי.
אולי אני אצליח לראות אותה שבוע הבא...
וחוצמזה הכל כרגיל.
שבת שלום.