עוד מחזור נגמר.הפעם אבל זה שונה - החיילים סיימו מסלול.
חלקם עולים לפלוגה מבצעית, חלקם יוצאים לקורס מפקדים.
הסגל גם הוא מתפזר,
ושוב צריך להתחיל הכל מהתחלה.
אנשים חדשים, סגל חדש, חיילים חדשים.
ועכשיו - גם בסיס חדש.
כן, סוף סוף אני יוצא משיזפון.
מצחיק להגיד, אבל אפילו שכיף כל כך לשנוא את המקום הזה, יש בו משהו מאוד נוח.
כל כך נוח, שאפשר אפילו להתגעגע אליו, לאנשים שבו שיצא לי להכיר בזמן הרב ששירתתי שם.
והנה זה קורה - מה שכל כך קיוויתי - אני יוצא משיזפון ועולה לגדוד מבצעי.
גדוד 75 ליתר דיוק.
ושם, פרט לכמה חיילים שבמקרה עולים גם הם לגדוד - אין לי אף אחד.
שוב ליצור קשרים חדשים. והאם לנסות לשמור על הישנים? או שאין צורך, כי בצבא הכל זמני?
לפחות אין יותר 10 שעות נסיעה לכל כיוון.
הבסיס עכשיו קרוב לבית. מאוד קרוב לבית. ממש במרחק הקפצה עם האוטו.
נו, נראה מה יהיה.
לא יכול להיות רע כשהבית כל כך קרוב, נכון?