אחרון חדי הקרן

"אני מקווה שהוא-הוא," התפרצה מולי. "אני מקווה שהנסיך ליר הוא התינוק שהפקרת למוות, ואני מקווה שהוא יטביע את העיר הארורה הזו, ושהדגים יכרסמו את האצות מעל עצמותיכם המלבינות – "

שמנדריק בעט בקרסולה מתחת לשולחן; המאזינים החלו מתלחשים בזעם, ואחדים מהם קמו על רגליהם. "מהו השירות אשר תבקשו?" חזר המכשף ושאל.

"אתם בדרככם אל טירת האגארד, אם אינני טועה." שמנדריק הנהן. "אני מניח," אמר דרין, "שלא יקשה על מכשף נבון להתיידד עם הנסיך ליר, שהוא, כך שמעתי, נער סקרן וקל-דעת. מכשף נבון גם ימצא בקיא ודאי בתורת העשבים והפטריות; וודאי לא יקשה על מכשף נבון – 'נבון' אמרתי, לא יותר מכך – להביא... בהזדמנות..." הוא לא סיים את המשפט, אך לא היה צורך בכך.

"בעבור ארוחה?!" שמנדריק קם על רגליו; כסאו נפל ארצה. הוא נשען על השולחן בשתי ידיו, מתנשם בכבדות. "האם זהו ערכם של חיי אדם היום – יין וארוחה מחירו של נסיך מורעל? יהיה עליך לעשות יותר מזה, אחא דרין; בתשלום זעום כזה לא הייתי מנקה ארובה."

מולי אחזה בזרועו בעידוד, אך הוא שמט אותה בעדינות מידה, וקרץ. דרין חייך. "אני יודע להעריך מקצוען," הוא אמר; "עשרים וחמש מטבעות זהב." הם עמדו על המקח במשך מחצית השעה – שמנדריק דרש מאה מטבעות זהב, ודרין סירב להציע יותר מארבעים. לבסוף הגיעו לעמק השווה: שבעים מטבעות זהב, שמחציתם תשולם עתה ומחציתם בשובו של שמנדריק, לאחר ביצוע במלאכה. דרין מנה את מחצית הסכום והגישה לשמנדריק. "אתם תבלו את הלילה בשער-האגארד, כמובן," הוא אמר; "בביתי שלי, אם תיאותו."

המכשף נד בראשו. "איני סבור כן. נישיר פעמינו אל הטירה, אליה אנו כה קרובים כעת; ככל שנקדים להגיע, כן נקדים לשוב." והוא שב וקרץ לדרין.

"מסוכנת היא טירת האגארד," הזהיר אותו דרין; "ומסוכנת מכל בחשיכה."

"אותם הדברים שמעתי על שער האגארד," ענה המכשף; "לעולם אל תאמין לכל מה שנאמר לך, דרין." הוא עשה את דרכו אל דלת הפונדק, ומולי מיהרה בעקבותיו. משהגיע לדלת, הסתובב אל אנשי העיר. "מחשבה אחת ברצוני לטעת בראשיכם בטרם ניפרד," הוא אמר. "הקללה האכזרית ומוצלחת ביותר שהוטלה אי-פעם – מפי מכשפה, נביא או קבצן – לא תותיר כל חותם שהוא על אדם שלבו טהור. לילה טוב לכם."

מחוץ לפונדק רבצה החשיכה כנחש השקוע בשינה. הירח לא נראה; אפל היה הלילה. שמנדריק חצה את הרחוב בצעד קל, מגחך ומלהטט במטבעות-הזהב שלו. מבלי להביט במולי, הוא אמר: "ילד. להניח באופן טבעי כל-כך כי המכשפים כולם מזלזלים בחיים. לו היו מבקשים ממני להסיר את הקללה, יתכן והייתי מנסה לעשות זאת, מבלי לדרוש תשלום; הייתי מנסה לעשות זאת גם לולא אירחו אותנו."

"אני שמחה שלא עשית זאת," ענתה מולי בחימה שפוכה; "לא מגיעה להם עזרה. הם ראויים לקללה שלהם, הם ראויים לקללה גרועה יותר; לעזוב תינוק בחוץ בשלג – "

"אם הם לא היו עוזבים אותו, הוא לא יכול היה לגדול להיות נסיך. האם מעולם לא נטלת חלק באגדה?" מולי שמעה את היין בקולו של המכשף, וראתה את מטבעות הזהב נוצצים בעיניו. "על הגיבור להגשים את הנבואה, ועל הרשע לנסות לעצור בעדו – או להיפך. והגיבור מוכרח לסבול מהרגע בו יצא לאוויר העולם, כי אחרת אינו גיבור אמתי. אודה על האמת, כי רווח לי בשמעי את האמת אודות הנסיך ליר; זה זמן רב שאני ממתין להופעתו של גיבור באגדה הזו."

לפתע הייתה שם חד הקרן, כשם שכוכב מופיע לפתע; היא צעדה מעט לפניהם, ללא קול, כמפרש לבן באפלה. "אם ליר הוא הגיבור," אמרה מולי, "מה היא?"