הדברים שבלב

למה אני בדיכאון,כשאין על מה ?

או שאולי בעצם יש ? . . פתאום,באמצע החיים תוקף אותי המצב רוח החרא הזה.

כל היום המזוויעה הזה, 5סיגריות,רק,כן,אפילו חשק לסיגריה כבר אין,בחילות בבטן,בחילות אולי מעצמי?

מה שאני יבין אני מכריחה את עצמי להיות איתו?

[!]

ל-א .  אני אווהבת אותו ,אבל איך אני אדע שאני באמת אוהבת אותו וזה לא סתם רגיל .

כן,נו עוד אחד מהשירים שלי . . ..

בתוך עולם של קרים

מכסה את עצמי עמוק בפנים

בתוך עולם של שקרים

בורחת אל ארון הבוכים .

קר לי מזרם הדמעות

קר לי,אין עם מה לכסות

אין עםמי לדבר,או שיש

יש מי שיקשיב..וגם הוא-חרש.

לא שואל למה הקול עצוב

אחרכך נזכר לשאול,וזה כבר לא חשוב

מדפדפת הלאה,בדפיי החיים

מדפדפת,מנסה ללמוד מטעויות האחרים,

לומדת מהטעויות של עצמי,בתוך הבלאגן

ומשתדלת לחזור עליהן,בדרך אחרת,לא של כולם

שידברו כולם,שיצרחו,וירכלו עלי

אתם כבר לא מעניניים,זה לא עובר לאוזניי,

עוברת כמו רוח שקופה בין גופות האנשים

עוברת כמו' שמש חמה,וכולם אותה מכבים .

הכל משתנה,הכל מתגלה מול העיניים

הכל משתנה,וזה לא אותו דבר בין השניים

הולכים זה עם זה, מעבירים את הזמן

אוהבים זה את זה,או שגם זה נעלם?

עוד שיר..

נגן לי בפסנתר השבור

נגן לי,אך עדיין המצב חמור

נגן את המנגינה שלא רוצה להפסק

נגן לי כמו שרק אתה מנגן,ומחבק.

תשמיע את שירייך דרך העינים

תראה לי את התווים דרך השפתיים,

תגלה לי עולמות במגע הידיים

תנגן מנגינות וכולם ימחאו כפיים,

הלב ימחא, הדמעות ידברו בעצמם

הדפים יתמלאו,והתווים ירשמו בדם..

נגנת לי,נגנת לי בחוזקה

נגנת לי,עד שלא אשמע את הדממה

נגנת לי, ניסית להראות עולמות

גיליתי את גן עדן,ואת שערי הדמעות

שמעתי את אלוהים,לוחש סודות

שמעתי את עצמי,בין כל הצעקות..

המנגינה פסקה יחד עם הלב

שברת את הפסנתר,ועברת לכינור הכאב

נגנת,ונגנת בלי סוף

נגנת כלכך יפה,וסגרת את החוב

סגרת איתם,עם מלאכי השמיים

שתעלה איתי ביחד,ונחזיק שוב ידיים

מישהו . . לדבר איתו !

-למה אתה שואל אם קרה לי משהו,אחריי שכן ק-ר-ה

ולא שמת לב זה קודם לכן ?!