אנחנו כבר חודש ביחד.
ולרוב אני מרגישה רק מועקה,
שאני מבזבזת אנרגיות עליו..
אני צריכה גבר,לא ילד..
ומנטלית,הוא ילד.
דורש תשומת לב תמידית,נעלב כשלא מתייחסים אליו
וכשמסבירים שזה מעיק ומעצבן וחופר הוא כמעט על סף דמעות.
יש לו גם את הקטע שהוא תמיד מנתח כל דבר קטן שאני עושה,מחפש משמעות בכל מילה שאני אומרת
והוא דרמה קווין רצינית.
אבל הוא כזה חמוד,כשיש לי את התקפיי המיגרנות שלי או שסתם התקף עצבים הוא תמיד יופיע עם כוס תה ושוקולד
ויחבק וירגיע,
ובכל זאת,
החסרונות גוברים על היתרונות
ואני עוד שנייה מגיעה לגבול קצה היכולת שלי ומעיפה אותו לקיבינימט.
אני אוהבת אותו..
אבל הוא דורש ככ הרבה
ככ הרבה תשומת לב
ככ הרבה עידוד,24\7 הוא מצפה ממני לעידוד ותמיכה
וכבר נמאס
כבר יצאתי עליו,הסברתי לו שאני שונאת להיות מרכז תמיכה נפשית,
שאני לא צריכה עוד צרות של אחרים על הגב שלי
והוא הבין,הוא אמר שהוא יפסיק..אבל הוא לא מפסיק.
כשאני מסמסת לו "בוקר טוב,איך ישנת מותק?"
הוא עונה לי שחרא,שהוא לא ישן,שהוא מרגיש דכאון עמוק
וכשאני מנסה לעודד אותו
זה לא מספיק טוב בשבילו והייתי צריכה לעשות ככה,ולהגיד ככה וככה וככה.
הוא פשוט שואב ממני אנרגיות וכוחות נפשיים,
קרציה
עלוקה
או שהבנאדם בדכאון קליני או שהוא מעמיד פנים כדיי לקבל תשומת לב נוספת
הקטע המצחיק,זה כשהיינו ידידים רק,כשהוא היה פונה אליי בבקשה לתשומת לב הייתי אומרת לו שאני לא חברה שלו ושעל הזין שלי מה שהוא מרגיש,
ואחריי שנהפכנו להיות ביחד אני לא יכולה להשתמש בתירוץ הזה
אני יודעת שאני פוגעת בו כל פעם שאני לא מתייחסת אליו כמו שהוא רוצה,או שאני עונה משהו הפוך ממה שהוא ציפה
אבל די..אני לא יכולה כבר.
מה כבר ביקשתי?
גבר שלא ידרוש תשומת לב מיותרת ולא יהיה דרמה קווין?
אני ככ רוצה להפרד ממנו אבל זה יכאיב לשנינו.
הייתי חייבת לפרוק..
כינוי:
Little miss calamity
בבלוג זה
בכל הבלוגים
