אני לא אוהבת לשקוע במחשבות עמוקות
אבל ביום רביעי,עמדתי לבד
בפתח המחלקה שלי,
חצי מהאנשים לא היו והחלק שכן היו בשיחה עם מפקד הבסיס על השד יודע מה.
וכשעמדתי שם לבד
היה כ"כ שקט,
מהסוג הזה של השקט שאתה בטוח שהתחרשת
רכבים לא נסעו מפה לשם כבדרך כלל
מדחסים וטורבינות עמדו דוממים
הייתי לבד לגמריי
עומדת בפתח מחלקה גדולה,
עם כוס תה ירוק ביד אחת וסיגריה בשניה
ואפס מחשבות בראש
ופתאום כמו משום מקום קופצת לי המחשבה לראש של 'הקראש על י' די רציני,מה עושים מכאן?'
ומיד אחריה עוד מיליון ואחת מחשבות
עצבות גדולה
מכבידה כאזת
שגורמת לכתפיים להשתופף ולאנחת ייאוש להפלט
ובעיקר לרצון למות
כשכולם חזרו מהשיחה הלכתי אליו ודיברנו מעט
הוא ביקש שאצא מהחדר כדי שהוא יוכל להתלבש
אז יצאתי
חיכיתי לו בקומה למטה,רציתי לדבר קצת,להיות קצת איתו
אחריי 5 דקות החלטתי ללכת כי נראה כיאלו הוא מתכוון להשאר שם לנצח
ביום חמישי הגעתי אליו שוב,והוא לא היה שם
המדים שלו היו שם..זרוקים על השולחן סנוקר שכ"כ הרבה דברים התרחשו עליו בחלומות הכי פרועים שלי וכמעט התרחשו במציאות,
המדים הכחולים שלו
עם הדרגות כתפיים..
סיטרואנים
מבלי להתכוון לעשות את זה אספתי את החולצה אליי
רכה ונשפכת מרוב השנים שנלבשה
נקייה
מדיפה ריח שלו
סיגריות
וריח של נקי,של כביסה,שבטח אשתו עשתה.
אני לא סתומה..י',
אני רואה איך אתה מפלרטט
אתה אפילו לא מנסה להסתיר את זה מאחרים
ועוד בצורה כל כך גלויה.
לפי מחקרים קראש נמשך 4 חודשים
וזה כבר נמשך 5 חודשים..5 חודשים קשים שוברים ומעייפים מנטלית
וחבר שלי לא מבין מה עובר עליי ולמה התרחקנו ככה,
אני לא יודעת מה לעשות..אני רק יודעת שאסור שמשהו יקרה בני לבין י',
אבל אני כ"כ רוצה.
אני פשוט לא יכולה להפסיק לחשוב עליו..
הקול שלו,הריח שלו,העיינים הטובות שלו..
בחיים לא הרגשתי יותר אבודה מזה
כינוי:
Little miss calamity
בבלוג זה
בכל הבלוגים
