מהרגעים שאני נתקעת לגמריי במציאות משלי
קערת זכוכית מונחת לפניי,ואני מתחפרת בשאריות של האוכל עם המזלג
בוהה לתוכה כיאלו אראה את העתיד לקרות בתוכה
האמת שסתם יש לי לאגים היום כי לא ישנתי בכלל הלילה כי דיברתי איתו מהשקיעה עד הזריחה של הבוקר למחרת
דיברנו על דברים עמוקים
ועל דברים עמוקים פחות
והיו גם הודעות זימה
ספגטי עם טונה ובולגרית
אני חושבת שלא אמורים לאכול ככה,בשילוב הזה
הטונה עשוייה מסיבים,כמו שיערות שיערות קטנות
מעניין אם גם שאר סוגיי הבשר ככה
והבולגרית עשוייה מפירורים ממש קטנים,
אני יכולה לראות את זה מבלי באמת להתקרב
מעניין איך כל הזמרים מוכרים את נשמתם לאילומנטי
מעניין מה הם מציעים להם כדי שיתאגדו ביחד איתם במטרה לשטוף לנו את המוח
ומעניין איך האילומני יוצרים קשר עם הזמרים האלה
ומעניין איך האור מגיע אלינו לכדוה"א,זה באמת מהשמש כיאלו?
אני זוכרת שפעם נסעתי באוטובוס מהבסיס ושמעתי מישהו מסביר לחייל אחד שעשה מעצמו אדיוט גמור לפניי כן בתחנה,שצעק לחברה שלה שהוא ייצא מהצבא כדי שיעברו לגור ביחד בבתקה בחורש ויהיו להם תרנגולות ועיזים משלהם וילד
ואז סלסל לה שיר כלשהוא במזרחית
הוא הסביר
איך האור מגיע אלינו
והסביר לו על מהירות האור ובאיזה מהירות הוא נע
חבל שלא באמת התעמקתי בשיחה
מעניין האם כל הבנים נכנסים למערכת יחסים מבלי שהם באמת אוהבים
הרוב בטח כזה "היא נראת בסדר,מה אכפת לי,זה זיון קבוע,אני רק צריך לשמור איתה על קשר מינימלי יומיומי"
אני מתחילה להרגיש שרק עכשיו הוא מתחיל להתאהב בי
אחריי שהראתי לו את האני האמיתית ושהייתי משתפת אותו במחשבות וביצירות באופן יומיומי
וגם אחריי ששכבנו,אבל זה שולי
מעניין
האם באמת מצאתי כאן אהבה אמיתית ובן זוג לחיים?
אני באמת אוהבת אותו
איזה כיף זה שיש בלוג ואני פשוט יכולה לשפוך לכאן כל דבר שעובר לי בראש
מבלי שיהיה אכפת לי ממה האחרים חושבים
זה כמו חברה הכי טובה,רק בלי הקטע ששופטים אותך על דברים.
כינוי:
Little miss calamity
בבלוג זה
בכל הבלוגים
