בוקר של אחריי לילה מלא בסקס מדהים,
שעה ו20 דקות בלבד של שינה,
שנינו יוצאים לבית,
מעורבבים בין עשרות אנשים
הוא בפנים בין ההמון
ואני בחוץ לבד
לא מודעים שאנחנו נמצאים במרחק של מטר-מטר וחצי אחד מהשני
אני מוצאת ידיד אחד,ואז עוד אחד ומתחילה לדבר איתם
הוא מזהה את הקול שלי ויוצא לכיווני
"אני לא מאמינה,לא מאמינה"
ומחבקת אותו
מחליפים כמה מילים והוא שוקל לחזור לכיוון הבסיס ולצאת בשישי,העיקר לא להתערבב עם פשוטי העם האלה ולחכות לאוטובוס שנראה כיאלו לעולם לא יגיע
אני משכנעת אותו להתיישב בתחנה
אנחנו יושבים ולא מחליפים מילה
הוא מגלגל סיגריה
"יש לך משהו לשתות?"
אני מוציאה לו נסטי ירוק חם ומגעיל
"מצויין" ולוקח לגימה,ואני רק חושבת שאיזה כיף שנשאר לי קצת ממנו עכשיו,על הבקבוק
אני מתלוננת על קבוצה חופרת בווצאפ של חברות והוא לוקח לי את הפלאפון וחוסם,
מרוב שלא נעימה לי השתיקה אני אומרת לו "ספר משהו"
אבל הוא עייף מדי,
ואין לו מה לספר
שתקנו הרבה
ואז ראיתי שבווצאפ אני רשומה בתור "אשתי שלי" ברוסית
"אני מתה עלייך",לחשתי לו,שחס וחלילה המכרים שלו לא ישמעו ויתחילו לרכל,זה רק מה שחסר לנו
מעבירה ליטוף אוהב על הברך,
עלינו לאוטובוס,אין מקומות לשבת אז שנינו עומדים
אחד ליד השני
הוא מוציא אוזניות וזה סימן
אחריי כמה דקות אני מוציאה גם אוזניות ומתעלמת ממנו כדי שישים לב אליי
אני מעבירה שירים באובססיביות עד שהוא עוצר,לוחץ על סטופ על שיר של WE CAME AS ROMANS,ואז מחזיר חזרה לשיר NOTHING COMPERS TO YOU של O'CONNOR,עם קאבר ארט של THE DECEMBERISTS,כי האפליקציה שאחראית על צירוף קאבר ארטס לקבצי מוזיקה קצת התחרפנה
הוא מוציא לי אוזנייה אחת,
"זה קאבר ארט של אלבום אחר"
"אני יודעת,זה התבלבל"
ומעבירה לשיר אחר,זה עובר לEARTHWALKER של IHW,
אני יודעת שזו להקה שהוא ממש אוהב
אני מתכתבת כמו משוגעת בווצאפ,לא מביאה מנוח לפלאפון,כל שניה סוגרת את המסך נעילה ופותחת,רושמת,סוגרת,פותחת,רושמת,סוגרת
ורק אחכ הבנתי כמה שזה בטח היה מפגר מצידי
הגענו לתחנה,
"יקירי,"
*נהמה של עייפות ושל 'מה את רוצה ממני*
ויורדים מהאוטובוס
אני מציקה לו קצת,ואחריי שרואה שהוא עדיין יבש,
אני אומרת לידיד בצחוק "הוא בטח מקלל אותי בלב עכשיו",מר בחור מחייך חצי,
לא-
רבע חיוך,
ומעביר ליטוף עם אצבע אחת על קו הלסת שלי
אני אומרת לידיד שאני אתקדם כבר לרכבת עם הבחור,ושישיג אותנו
אבל הידיד נדחף בכל זאת,
אני אומרת שבאלי לקנות מזון,למרות שאכלתי בבסיס,
אולי שווארמה,
אני מותחת ביקורת על צמחונים ואיך שהם דוחים אותי הידיד מסכים ואנחנו חולקים ברופיסט,
בזמן שהבחור שלי שותק והולך כמו צל לצידי,שותק
אנחנו מגיעים לצומת דרכים,ודרכינו נפרדות,
אני נקרעת בין המחשבה מה לעשות,אני מציעה למר בחור ללוות אותו קצת,והוא אומר לי "לכי תאכלי איתו,אני הולך לאוטובוס לעיר"
הוא אומר "נתראה בשני"
ואני מנשקת אותו,
ואומרת לו "כן..בטח,אתה בטוח תתחמק ממני כל השבוע הזה"
והוא הולך.
בתור לשווארמה הידיד שאל מי זה,
"חבר שלי"
ובפנים אני מרגישה כמה שאני רוצה לבכות ולמות מרוב האהבה שלי כלפיי הבן אדם הזה
ולא מבינה למה אני זוכה ליחס כ"כ מייבש,
ולא מבינה כלום בעצם
אני מרגישה שהוא לא באמת מרגיש משהו כלפיי ובאלי ממש למות
אני צריכה לשאול אותו מה הוא מרגיש..
אבל זה חייב להיות פנים מול פנים,
כי רק אז אדע אם הוא משקר או לא.
כינוי:
Little miss calamity
בבלוג זה
בכל הבלוגים
