Soon,it will be cold enough..

ביום שעזבת אותי,

החזרת אותי מיליון ואחת צעדים אחורה

5 או 6 שנים אחורה.

אמרת שאני לא מספיק טובה,אז ההפרעות אכילה חזרו,אולי ככה אהיה טובה מספיק בשביל מישהו

אני לחוצה,והשיער נושר

ואולי זה בעצם בגלל שאני לא אוכלת

אני לא יושנת כבר הרבה זמן,ומסתובבת עם אותה הבעה מתה על הפרצוף

ביום שעזבתי אותי,הרסת אותי לגמרי

כי מי יאהב מישהי מופרעת עם עיגולים שחורים מתחת לעיינים שלא מחייכת אף פעם?

הייתי מוכנה למות בשבילך,

אמרת שאתה שמח שמצאת אותי,

ושאני אהיה האחת שלך

הייתי מוכנה לתקן אותך

ובמקום זה

הרסת אותי

ועכשיו אני צריכה לחפש מישהו שאני אאפשר לו לתקן אותי

אמרת שאני האחת וגרמת לי להרגיש ככה

אתה לא יודע,כמה אהבתי אותך

וכמה אני אוהבת עדיין

ואם רק תקרא לי,שוב,מחדש,

אבוא בריצה על ארבע

אני כותבת לך ואתה מסנן

ואני שוכבת כאן בתנוחת עובר ובוכה לתוך הכריות

כותבת בבלוג כדי לשמר את הרגע,ואת הזכרון

כדי שאולי,

אחכ

בימים יותר יפים אצליח להזכר בך מבלי לבכות ואצחק על הפוסט הזה.