כשרע לי ועצוב,אני נכנסת לכאן
ולכאן כולם נכנסים כדי לפרוק,אז אני קוראת על כאבים נפשיים ופיזיים של אחרים
ואז אני מרגישה בכלל לא לבד,שלא רק אני סובלת
כי..מכירים את זה,שכל כך כואב לכם ואתם בטוחים שרק אתם מרגישים ככה?
אני כותבת עכשיו מבעד מסך של דמעות,נאלצת למצמץ בחוזקה כל כמה שניות כדי להצליח לראות את המסך מחשב
כואב לי נפשית כ"כ,אני שבורה ורועדת
ואיש לא מבין למה,
איש לא מבין מה היה בשבילי
אמרתי שחזרתי כמה שנים אחרונה,
והתחושה הזאת,של, "למה לחיות בכלל" חזרה גם
אני רק רוצה למות או לישון לנצח כדי לא להרגיש
אני מפחדת לעבור את זה שוב
רע לי,
רע לי רע לי רע לי
אני לא רוצה להתאהב יותר,לא רוצה את זה יותר
אני סוגרת את עצמי היום לכל אחד שיבוא,
אני לא מסוגלת להסתכל לגברים בעיינים אחריי שהאחרון פגע בי ככה
אלה היו 4 וחצי חודשים של סבל מתמשך,של דמעות ושאלות ללא תשובות
של התעלמויות
אני בת 20,
והיום אני סוגרת את עצמי בפניי כולם
אני יודעת שזה הקטע בחיים,להפגע,להתגבר
להפגע ולהתגבר
רק כדי למצוא את הטוב ביותר,את ה"אחד" הזה שכולם מדברים עליו
אבל אני פשוט לא יכולה..אני הגעתי לקצה גבול היכולת שלי
נפגעתי מעבר ליכולות ספיגה שלי
אני שבורה
מרוסקת
מתה מבפנים
כל הבפנים שלי בגוף מתכווץ בגלי כאב נוראיים
אני לא רוצה לאכול
לא מוצאת כבר נחמה באלכהול וסיגריות
יש לי בחילה תמידית
ורצון תמידי לישון
אני לא מאמינה,
ומסרבת לשחרר אותך
אתה תשנא אותי,
אבל אני ארדוף אותך ולא אשחרר לעולם.
כינוי:
Little miss calamity
בבלוג זה
בכל הבלוגים
