בקרוב מאוד,ב27.12
תחגוג 3 חודשים של חופש,
חופש ממני,מהמעמסה הזו של זוגיות.
עדיין לא שחררתי אותך
והשבוע היה לי נורא קשה,
השבוע היינו רק אני ואחת מהשותפות בחדר,והיא כמו חתולת רחוב מיוחמת
באה לחדר כדי לישון ולאכול,משאירה אותי לבד לגמרי
בלילות היא מטיילת עם חתולי רחוב אחרים,ואיך היא עושה את זה בכלל
מבלי לפתח רגשות?
אסור לי להשאר לבד,כי אני מיד מתערערת.
יצאתי לריצה,
נורא כעסתי על עצמי כשנזכרתי בך אז רצתי ספרינט ממש ארוך כדי להעניש את עצמי,
התמקדתי בלהרגיש את עצמי מרחפת מעל הכביש הריק ולא חשבתי על כלום,
רצתי בשביל שכמעט אף אחד לא עובר-ובגלל זה גם לא טרחו לשים שם תאורה
רצתי מוקפת בתנים ובחושך,ולא פחדתי
והאמת גם אין לי מה להפסיד בחיים האלה.
התעייפתי אז עברתי להליכה
והתחלתי להזכר בך מחדש.
איך היית,בחודש בחודשיים הראשונים אי קטן של שפיות עבורי בים של אי שפיות
איך היית העוגן שלי,והסיבה שלי לכל כך הרבה דברים,אנשים היו אומרים לי שאני קורנת וממוקדת מהרגיל,שאני עם רגליים על הקרקע ונראת מאושרת.
הרצתי רגעים יפים שלנו בראש,כבר הפסקתי להתעלל בעצמי עם שחזורים של איך שפגעת וניצלת אותי.
והתחלתי לבכות.
התחלתי להרגיש את הקור של הדרום בלילה,ואני בכלל לבושה בקצר,
החלטתי שמגיע לי לסבול קצת,קצת הרבה
הבאתי לקור להכאיב לי עם כל שאיפה של אוויר לריאות
גם ככה אני קרה מבפנים
למה שקור חיצוני יפריע לי?
אני כמו קליפה
אין בי תוכן כבר.
רציתי שירד גשם חזק.
המשכתי לבכות,בשקט,
רק הדמעות זולגות בשקט ובכבוד,
הלב כבר לא מתכווץ כמו פעם
וכבר עברו לי התקפי הבכי שקורעים לי את הלב והחזה,שמקפלים אותי לתנוחת עובר ומרוקנים אותי מאוויר.
ואז אמרתי
"אני זאבה
אני זאבה
אני זאבה
אני זאבה
אני זאבה"
ונזכרתי שאני כן חזקה,וכן יכולה לבד.
לילה למחרת,נשארתי לבד שוב
ועישנתי 5 סיגריות ברצף עד שהסתחרר לי הראש וגם כאב נורא.
אחת אחריי השנייה,
כדיי לוודא שאני עושה לעצמי נזק טוב טוב,
וכדיי לוודא שריח הסיגריות יישאר איתי עד הבוקר,כי לך היה ריח תמידי של סיגריות וזה מזכיר לי אותך
הסתכלתי בתמונות שלך,כמה שאתה יפה
בכיתי ודיברתי לתמונות,
אני יודעת שלא חשבת עליי מאז הפרידה
אני יודעת שלא תחזור לעולם
אני הייתי כלום עבורך כל הזמן הזה,בזמן שהיית כל עולמי בזמן הזה
ואני יודעת שלא תחזור
סליחה שהיית סבל עבורך
יודעת שלא באמת רצית להתחייב אליי,כי בעולם שמציע כל כך הרבה-למה להגביל את עצמך למישהי אחת לשארית חייך?
לילדה טובה ומסכנה,שמוכנה למות למענך?
למה שלא תעבור על כמה ילדות טובות ומסכנות?
תכבוש הרבה מטרות מהסוג הזה,תגרום להן לאהוב תזיין תנצל ואז תלך-תשאב מהן את החיים,
אני יודעת שככה זה עובד כי גם אני הייתי ככה.
איזה כוח זה מעניק כשאתה יודע שלמישהו כואב לראות אותך,ואיזה כיף זה שבוכים בגללך,
אנחנו כאלה,
אני ואתה.
לחשתי לתמונה שלך לילה טוב
וסגרתי את הפלאפון ככה,על התמונה שלך-כדי שאפתח אותו בבוקר אתה תהיה הדבר הראשון שאראה,
בדיוק כמו שהיה פעם כשהיינו ביחד והייתי ישנה איתך,כשהיית משרטט עיגולים על גבי החשוף
מלטף את המותן בעדינות,מרגיש את הקימורים
ומחבק אותי חזק אלייך,נצמד לעורף שלי נרדם ונוחר לי באוזן כי אהבת את הבושם שלי.
נזכרתי באיך שריפאת את האינסומניה הזאת שלי,שכנראה נגרמה מכל כך הרבה לחצים נפשיים
ואתה היית התרופה שלי.
פתחתי את הפלאפון שוב כדי להסתכל בפעם האחרונה כי כבר התחלתי לשכוח איך אתה נראה,קוטיק שלי
ואז פיללתי שוב למוות
כי אלה לא חיים מה שאני עוברת,
זה עינוי שמתמשך מהרגע שאני פוקחת עיינים עד שחוזרת לישון שוב,
אני רוצה שייגמר.
כינוי:
Little miss calamity
בבלוג זה
בכל הבלוגים
