אני יכולה להגיד שאני לא אותו בן אדם מאז תחילת 2014.
כל כך הרבה השתנה,
לטובה ולרעה.
איבדתי סופית את התמימות שהייתה לי-האמון שלי באנשים..במיוחד בבני המין השני.
התבגרתי,כאבתי.
לראשונה בחיי התאהבתי ככה שזה כאב וגרם לי לרצות למות
ולא לאכול
ולא לישון.
נפגעתי.פגעתי בעצמי.פתחתי נטיות הרסניות.
אמרו לי דברים שבחיים לא חשבתי שאשמע,הבנתי כמה כוח יש למילים.
הבנתי שיש אנשים שלא שווים את האנרגיות שלי,שיש אנשים ככ אטומים מבחינה רגשית וזה עצוב.
למדתי לא לתת הכל מבלי לחשוב-לפזר את כל מה שיש להציע לכל עבר ולכל אחד.
למדתי להיות סבלנית,לעמוד על שלי,להיות קצת יותר חזקה,להחזיק את עצמי.
למדתי להרים את הקול ולהיות במרכז,
לשלוט.
איבדתי את הגוף שהיה לי,שמנתי ב5 או 6 קילו.
איבדתי את הפרעות האכילה שלי סופית,כבר אין לי את הקול הקטן הזה שאומר מה מותר ומה אסור לאכול וכמה,
לא יודעת אם זה טוב או רע.
גיל 20 מתחיל להביא את אותתיו,יש לי כבר קמט ראשון מתחת לעיינים.
הפרעות השינה שלי החמירו בהרבה(כנראה בגלל המצב הנפשי שאני שרויה בו כבר כמעט חצי שנה)
שוקלת לגשת לקבל עזרה.
~
אתמול בחצות
כשכל המשפחה הרימו כוסות זכוכית חגיגיות ותואמות מלאות שמפניה,ואבא שלי אמר "תביעו משאלה"
לא ביקשתי שהאקס יחזור,
גם לא ביקשתי שיקרה לו משהו רע
לא ביקשתי לשכוח ממנו,כי זה בחיים לא יקרה.
ביקשתי אהבה פשוטה כנה ואמיתית,אהבה חדשה. לא רוצה אקס מחדש,כי מי ששבר אותך לא יהיה זה שיתקן אותך מחדש-לא מאמינה בזה.
רוצה אהבה פשוטה ורק להיות מאושרת.
אני חושבת שאחריי 20 שנה של אכזבות ופגיעות מכל כך הרבה גורמים בחיים
מגיע לי להיות מאושרת,
ומגיעה לי אהבה בדיוק כמו שלכולם יש
מגיע לי בן זוג שיהיה לו אכפת ממני,ויהיה מוקסם מהדברים הכי פשוטים שיש לי להציע
ולא ינצל יפגע וילך,לא כמו מ'.
מגיע לי את כל זה
ואני אהיה מאושרת בשנה הזו.
כינוי:
Little miss calamity
בבלוג זה
בכל הבלוגים
