שיכורה,מעורפלת חושים
ערבוביה של עייפות נפשית ופיזית.
אתמול.
"אתה יודע, "
אני אומרת ואז משהקת,
"אני אוהבת אותך."
"ואו,את ממש שיכורה ועייפה"
הוא אומר בתגובה.
אני מתחילה לעכל מה אמרתי הרגע,
במשך כל החודש וחצי הזה נלחמתי בעצמי כדי לא לפלוט את המשפט הזה ופתאום זה קורה בלי התראה מוקדמת.
אני נלחצת והוא קולט את זה מיד,
ככה זה בנינו,
הוא מבין אותי מבלי שאצטרך להשתמש במילים.
"אל תלחצי מזה" הוא מצחקק.
וזה גורם רק להלחץ יותר,
"מי לחוצה?אני?
פחח ממש לא לחוצה!!"
אני קובעת ומתרחקת לצד השני של הספה.
הוא תופס אותי בחיבוק דוב חזק,עם הידיים הגדולות הגבריות שלו
והשרירי זרוע שאני ככ אוהבת
ואומר לי
"אני מרגיש כלפייך אותו דבר,
אבל אני רוצה שזה יהיה מיוחד כשאגיד לך את זה,
ואני רוצה שתקחי את הזמן ותגידי מה שאת מרגישה כשאת באמת בטוחה בזה,
אני יודע שייקח לך זמן מה
כי הייתה לך מערכת יחסים קשה ונפגעת.."
ואני מהנהת בעוד הראש שלי על החזה שלו,
אסירת תודה שהוא לא רואה מהזווית הזו כמה שקשה לי להחזיק את הדמעות בפנים.
~
ובלילה השינה ברחה ממני
הסתובבתי לפה לשם במיטה הזוגית שלו,
והוא תפס אותי כל פעם,עם אותו חיבוק דוב מוחץ,מצמיד אותי אליו
מנשק את המצח
את הראש
את השכמות,הכתפיים,
כל פיסת עור חשופה.
ובבוקר כשקרני השמש הסתננו לדירה הקטנה
התעוררתי
והבטתי בו ישן,
ככ רגוע,ככ יפה למרות הנחירות המחרישות שלו
וניסיתי להבין מה הוא מוצא בי
כשאני ככ חלולה מתוכן ואפילו לא יפה במיוחד.
בחיי שמגיע לו יותר טוב,
אבל אני שמחה שהתפשר עליי.
קצת אחרי שאני מתעוררת,הוא מתעורר גם
קמים שעה לפני המתוכנן
נשיקות אף ונשיקות רגילות,
מכות בצחוק,
מריבות על השמיכה
אני מלטפת את הזקפת בוקר שלו
מטפסת עליו לסקס בוקר מענג,
תה חם ומתוק,
ידיים שלובות כל הדרך ליעד,
הוא סוחב לי את התיקים,
מפזרים חיוכים בכל העיר,
אני שיכורה מאושר
ואנשים קשישים מחמיאים לנו על כמה שאנחנו יפים.
אני קורנת שוב.
כינוי:
Little miss calamity
בבלוג זה
בכל הבלוגים
