פעם קודמת שהייתי אצלו הכנו סושי,
למרות שהוא לא כזה אוהב
אבל הוא משתדל לאהוב,בשבילי.
אכלנו הרבה והחלטנו לפרוש לישון,מנומנמים מהנחת שהשובע הביא עלינו,
התחלנו לפטפט קצת פטפוטי טרום שינה
ואז הגענו לשיחה על כל האקסים שלי ועל כל האקסיות שלו
אני התחלתי,
פנים קבורות בכרית כי ידעתי שאתחיל לדמוע כשאתחיל לדבר על מ',
הוא יושב עליי ועושה מסא'ג מפנק עם קרם ידיים
התחלתי לספר על כולם,עברנו אחד אחד,גם הלא רציניים שהיו בינהם
ואז שהתחלתי לדבר על מ' התחלתי לגמגם ולדמוע כמתוכנן,זה פשוט בלתי נשלט,הצלקות שהותיר בי יכאיבו כל פעם שאגע בהן.
הוא,הגבר המדהים שלי,כיאלו שם לב
וקטע אותי
"אני אמצא את הבן זונה ואני אפרק אותו"
הוא הבין.
הוא סיפר על האקסיות הנוראיות שלו,הלא מתחשבות הנוטשות השקרניות
ואז אמר שאני הכי מדהימה שיצא איתה
וכמובן שהתחלתי לבכות
כי,
אני לא מדהימה,אני ככ מפגרת
ככ רחוקה מלהיות יפה ומושלמת כמו שאר הבנות
העור פנים שלי לא נרפא,הייתי פעמיים על ראקוטן
עכשיו אני בתהליך טיפול חומצה גליקולית ואיזה קרם משקם
ועדיין,הפנים שלי מלאות פצעים וצלקות.
אני דוחה,
איך הוא לא נגעל ממני?
הצלוליט המגעיל הזה ביריכיים ומתחת לטוסיק שמסרב להעלם
איך הוא לא רואה את זה?
איך אלבש לידו קצר ובגדי ים?
אני ככ סגורה וביישנית ליד אנשים זרים,
והוא הכיר אותי לחברים שלו
אני בטוחה שהרושם שיצרתי לא היה משהו,
איך הם עדיין לא שיכנעו אותו לזרוק אותי?
בחיים לא אמרו לי שאני מדהימה וממש נשברתי שם,
בשעה 2 בלילה
במיטה איתו בדירה הפוכה
מחובקת על ידיו
אני ממש אוהבת אותו ומפחדת שיהיה פה איזה שהוא פלוט טוויס בסיפור הזה..
כינוי:
Little miss calamity
בבלוג זה
בכל הבלוגים
