25\5\2016 00:30
~
לפעמים שאני נכנסת להתקלח אני מוצאת את עצמי מנותקת מעצמי,ממחשבות,מלהיות.
אני עומדת שם במשך דקות ארוכות,
הדבר היחיד שקיים ברגעים האלה זה המים על גופי וזה יכול להמשך לנצח,או עד שהמים החמים ייגמרו.
אני לא מסתבנת,פשוט שוטפת מעצמי את היום במים,זה קורה אחריי ימים מהסוג הזה.
מכירים את הסוג ימים האלה?
שכל דבר עושה לכם טריגר לבכי?שבאלכם לברוח למיטה ולהצטנף שם עד מחר?
אחריי ימים ומקלחות כאלה,יש לי רגעים של 'כמעט'.
קשה להסביר את זה במילים,זה יותר רוחני ותחושתי,
אבל אני כמעט מבינה את המציאות שלי,
כמעט
ואז זה חומק ממני.
אני כמעט מצליחה לראות את עצמי בעייני אחרים,
אני כמעט חווה הצצה לעתיד..
אני כמעט מריחה את הריח של הדירת חדר שלנו במרכז,אני כמעט מרגישה בקצוות האצבעות את שמיכי שקיבלת מהמשפחה
ליום הולדת 23 שלך אבל החלטתי שהיא שלי.
אני כמעט שומעת את השם שלי מתנגן בקולך.
ואז הכל חומק.
אני מוטלת על המיטה שלי בצפון,רק עם מגבת לגופי
בוהה בתקרה מבלי באמת להסתכל כי הראייה שלי התדרדרה שוב.
אני חושבת לעצמי שמכל השנה הזו שאנחנו בנפרד דווקא היום אתה הכי חסר לי,אני צריכה שתאמר לי שהכל בסדר,
שאצליח בפעם הבאה,כי רק למילים שלך הייתה הרגשה של אמת.
אני חוזרת אלייך,
בכל לילה כשאני לא נרדמת,אני מעבירה בין תמונות שלך,שלנו
וחווה סערת רגשות מטורפת
אני מאושרת,באמת
אני מחייכת מכל הלב אבל בו זמנית מוצאת את עצמי בוכה.
ואלה לא מרגישות לי כמו דמעות של אושר.
היה לי קטע של 3 שבועות בערך,חזרתי לאקס מהצבא,כי רציתי שוב להרגיש את התחושת בטחון הזו,להרגיש אהובה.
הוא התאמץ כל כך כדיי להוכיח שהשתנה אבל סלדתי ממנו,אולי אפילו נגעלתי?
הייתי מנשקת בלי חשק,הייתי קרה ופגעתי בו ויום לאחר מכן שכחתי אותו,
ואותך,אני לא שוכחת כבר שנה.
באחד מהלילות השבוע תהיתי לעצמי אם נותרה לך על היד צלקת מהיום ההוא שרבנו לראשונה וחתכת,תהיתי אם קראת לה על שמי,
אם אתה נזכר בי בכל פעם שאתה מסתכל עליה.
ואז גיחכתי לעצמי שזה נהדר כי כך תזכור אותי לתמיד אבל אז הבנתי שגם לי יש צלקת על שמך,כזו שלא רואים.
עדיין בכל בוקר אני מאחלת לך בוקר טוב בלב,מסנה להרגיש איך אתה היום,אם עדיין כואב לך,
איך המצב רוח..
קשה לי תבין כבר..
כינוי:
Little miss calamity
בבלוג זה
בכל הבלוגים
