Soon,it will be cold enough..

מה שיותר גרוע מהמצב שהיה עד לא מזמן

זה שאני שוב בתוך מערכת יחסים מתוך ברירת מחדל,

בפעם השנייה.

אני מצליחה לשקר אותו

אבל לא אותי,

אין פרפרים,אין התרגשות,אין געגוע

הוא אוהב אותי המון,בוודאות.

הוא משקיע הוא מפנק הוא מדהים

אבל הוא לא עבורי,

הבנתי את זה כשנסעתי הביתה אתמול ברכבת,

אותו מסלול ישן שחרוט לי בזכרון היטב מהאהבה האמיתית שהייתה לי עד לפני שנה-

ימי חמישי בערב עם שובל של פרפרים מאחוריי

וחזור לשגרה ברכבת מהירה של מוצ"ש,מלאת אושר וסיפוק עצמי.

עכשיו זה לא קיים

זה סתם נסיעה של הלוך ושוב צפון-מרכז

סרט

אוכל

סקס חסר תכלית

אותה התבנית כל פעם.

קצת עצוב לי

לראות את הבנות מסביבינו בקולנוע שמביטות בבן זוג שלהן במבט מאוהב

עצוב לי לנשק אותו מבלי להרגיש דבר

עצוב לי להזכר שפעם היה לי את כל זה

עצוב שאני מצליחה להתאהב פעם בכמה שנים

עצוב שאמא אומרת שאני מתבגרת ושלא אהיה יפה מחר כמו שאני יפה היום

ושאשאר לבד.

כבר חורף שני ברציפות לבד

ואני מתחילה להתרגל לרעיון.