Soon,it will be cold enough..

נשיקה ראשונה עם אדם חדש,

שוב להתרגל מחדש לבן אדם,לריח חדש,לגוף חדש,לקול חדש.

אני לא בחורה של סטוצים,ובגלל זה מעולם לא הבנתי איך חברות שלי מסוגלות לצאת לבילוי כלשהוא

ולהתנשק שם עם כמה בנים בערב אחר,ובוקר למחרת לשכוח מהם.

אני לא יכולה לתקרב עד כדי כך לאדם זר,

לא מבינה בנות מהסוג הזה..

אתמול הגעתי אליו,והייתי אצלו חצי יממה,

לא הרגשתי את הזמן בכלל

וככ נהנתי.

אכלנו וראינו סרט והתכרבלנו וצחקנו

ואכלנו עוד,וגם שתינו,אבל בכלל לא הצלחתי להשתכר

ואז עברנו למיטה.

צפוי שכשיש 2 צעירים,שנמשכים אחד לשני במיטה אחת,בחדר ריק 

דברים יקרו.

אבל לא,פשוט שכבנו שם,כל אחד בנפרד בהתחלה,ועם הזמן התקרבנו,פקעת של ידיים ורגליים,מצח אל מצח

שואפים את הנשיפות אחד של השני,

צמודים ככ

מדי פעם פוקחים עיינים כדי להתבונן זה בזו,לוחשים שטויות,שרים שירים,צוחקים ולפעמים גם סתם שותקים.

היד שלי בשיער שלו,

וכבר השלמתי עם העובדה ששום דבר לא יקרה היום,למרות ששוב רק הריח והקרבה אליו גרמה להורמונים שלי להשתולל

ופתאום אני מרגישה יד על העורף,פוקחת עיינים ורואה שהוא מביט בי עם העיינים הכחולות שלו

מתקרבת מעט ולא מעיזה לנשק,מחכה שהוא יעשה צעד

והוא עושה

נשיקה טבעית,שקרתה מבלי להתכנן,או רק בגלל שצריך

בדיוק כמו שרצינו.

נשיקה די גרועה,כי שנינו כבר רווקים הרבה זמן ונראה לי שזה דבר ששוכחים עם הזמן,

ואני עם החרמנות שלי שהתאגרה חצי שנה קופצת על ההזדמנות והופכת את הנשיקה ללוהטת יותר ממה שנשיקה ראשונה עם בן זוג חדש אמורה להיות.

אני חושבת שאני שמחה,חוץ מהקטע עם הנשיקה המוזרה הראשונה שהייתה לנו,אני ממש מובכת לחשוב על זה מחדש,

אני חושבת שהגזמתי ממש.

ואני חושבת שאני מתחילה לאהוב שוב.

אני מפסיקה לעצור את עצמי בגללך,

אין לך את הזכות

ואני לא אביא לך את הכבוד להמשיך להרוס לי את החיים,

אתה כבר לא חלק מהחיים שלי.

אתה יכול ללכת להזדיין מ',

אני מאחלת לך את הרע מכל.

אמרת לי פעם באמצע ריב שלנו ש"מגיע לך מישהו שייקח אותך לטיולים רומנטיים על חוף הים"

אז נחש פאקינג מה-מצאתי אחד כזה,

מצאתי אחד שיעניק לי את כל מה שאפילו לא חשבת להעניק לי,

טיולים רומנטיים,ארוחות,דייטים,הוא יתעניין בשלומי כל יום,ולא יסנן כמוך.

הוא יעניק לי גם את הדבר הזה שבטוח מעולם שמעת עליו-רגש,יבן זונה נכה רגשית.

אתה יכול ללכת להזדיין מ',

ואני כ"כ מצטערת שפגשתי בך אי פעם,ושהאמנתי למילים ששפכת שהיית שיכור

אני מצטערת על כל דמעה שהזלתי עלייך,כי לא היית שווה את זה

מצטערת ששרפת עלייך כמעט שנה.

לך תזדיין

ואני מאחלת לך שתשחה בחרא של עצמך,

אותו החרא שריססת עליי במשך כל התקופה ההיא,

אתה הולך לטבוע עכשיו ולא יהיה איש שיושיט לך יד,

בהצלחה.

אתה שולח לי הודעות מקסימות,

אומר שמגיע לי יחס טוב ושאתה תביא לי אותו,שתרגיל אותי להרגיש כמו נסיכה,שזה מה שאני

אתה שולח הודעה שאתה מרגיש את החיוך שלי עד לאיפה שאתה,ושהכי יפה לי חיוך.

אבל אתה לא יודע שאני בעצם בוכה,

שאני קוראת את ההודעות המקסימות שלך,ועוצרת את עצמי מלהרגיש ולהתרגש.

אתה לא יודע שאחריי שסגרתי את הוואטצפ ננעלתי בחדר,הוצאתי סיגריה ואת השאריות בורבון שיש לי

הרצתי בראש זכרונות מהאקס,

ונזכרתי איך הוא אמר לי פעם מילים יפות בדיוק כמו שאתה אומר לי

ואז איך הוא קילל,בייש,רמס,אנס,שנא אותי

ואני מפחדת שתהיה כמוהו,

איך אני יכולה לדעת שלא תפגע בי כמוהו?

אמרת שאתה מרגיש את החיוך שלי אבל בעצם אני בוכה כאן כמו שלא בכיתי ממזמן,

את זה אתה מרגיש?

אני יוצאת עם בחור חדש,מר.חוטא מהפוסט הקודם

אני לא יודעת אם אני מחבבת אותו,או פשוט זקוקה נואשות לחברה גברית,מישהו שהוא רק שלי.

הוא ממש חמוד,מבחינה חיצונית ומבחינה פנימית,

גר במקום צנוע לבדו,אחלה דירה

ואני בהחלט יכולה לראות את עצמי כנוף קבוע בדירה שלו,זרוקה על המיטה,על הספה

או מבשלת במטבח כמו אישה טובה.

אתמול כשהתכרבלנו,שותקים ומטאלקור על עוצמה נמוכה ברקע,ידיים ורגליים משולבות,מכוסים עד הראש בפוך

ראשים מורכנים זה אל זה

התפללתי שינשק אותי,הריח שלו הטריף אותי,הרטיב אותי אפילו,

ריח זר,חדש,ממכר

ריח של גבר,ריח של חום

ריח שגרם לי לרצות לסמוך עליו במאה אחוז,אבל אני כמו חיית בר שנפגעה בעבר וזוכרת,ויודעת לא להתקרב לאנשים,

תמיד חושדת.

הריח גרם לי לרצות לעשות דברים שבטח הייתי מתחרטת עליהם..מזל שאני במחזור.

הנוכחות של הבחור גרמה לי להרגיש מוגנת,היא הרגיעה אותי,הגוף שלו הפיק חום חזק ונעים,רציתי להשאר ככה לתמיד,לא רציתי לצאת אל העולם ולחזור לבית,רציתי

להשאר בדירה הקטנה הזו לנצח.

לא הצלחתי לפרש את המבטים שלו,הצלחתי לתרגם את כל כולו

ראיתי לחץ אצלו,ראיתי שעמום,ראיתי חוסר נוחות,התרגשות

גם רצון להתקרב,

את המבטים לא הצלחתי לתרגם וזה משגע.

הוא גרם לי להפסיק לחשוב על האקס למשך יום שלם,

האקס הבזיק לי במוח רק לשנייה,

ששאלתי את עצמי מה אגיד לבחור החדש אם ישאל על האקס

ואני יודעת שהוא ישאל.

איך אספר לו על ההתעללות הנפשית,הפיזית,האונס?

הדמעות,והפגיעה העצמית בעצמי?הפרעות שהתפתחו לי בגללו ועדיין קיימות?

לספר לו?

אני מפחדת לספר לו,כי זה יציג אותי כחלשה,כפגיעה

ואני לא רוצה להציג חולשה לשום גבר יותר בחיים,אני לא יכולה לסמוך על אף אחד יותר.

כשנסעתי ברכבת בחזרה לבית,ראיתי את האקס הכי ראשון שלי

שניסה לחזור אליי לא ממזמן,ואני זוכרת ששקלתי את זה ,רק בגלל הבדידות

הוא לא העלה לי פלשבקים,לא כלום,לא ניגשתי אפילו לדבר איתו,פשוט עברתי על פניו מעמידה פנים שלא ראיתי אותו,עוברת לקרון אחר כדי לא להרגיש את הנוכחות שלו אפילו.

ישבתי בקרון ריק ושיחזרתי את הרגעים עם הבחור החדש,בלופים,עם חיוך דבילי שמרוח לי על הפרצוף

שוב ושוב ושוב ושוב ראיתי אותנו מתכרבלים מתחת לפוך,אותו מושיט יד,ואותי אוחזת באחת מהאצבעות שלו בביישנות,

כמו ילדה קטנה עם כף יד קטנטנה,אותי מרימה מבט אליו ומורידה מיד.

אני ככ רוצה לתת לעצמי להתאהב,לחשוב עליו ולהתגעגע,להקשר אליו בכל מובן

אבל אני מפוחדת לגמרי,לחשוב על זה עושה לי רגליים קרות ובחילה,

אני בטראומה מהקודם,אני עדיין מתחילה לבכות רק מלשמוע את השם שלו..

אני לא רוצה להתחייב,לא רוצה להכנס לקשר כי אני יודעת שקשרים בטווח גילאים שלנו עדיין נחשבים ל'סתם',

כנראה שזה לא יהיה משהו אמיתי,אני חושבת..

מפחיד אותי לחשוב על עוד פרידה.

בבקשה,קארמה

בבקשה תענישי את האקס ותני לי פעם אחת בחיים להרגיש נאהבת ולאהוב בחזרה,

אני כל כך משתוקקת לזה,מעולם לא הרגשתי אהבה שהיא דו צדדית,אהבה בריאה שלא מבוססת על ניצול הגוף שלי

בבקשה..

נקרא לו "החוטא"

מכר מהבסיס המליץ לי עליו בתור בן זוג,אמר שאנחנו מתאימים,שכדאי לנסות לפחות

הביא לו את המספר שלו,ואחריי שעה וקצת קיבלתי הודעה ממנו,

דיברנו,נוצא חיבור מטורף,עד כמה שחיבור דרך ווצאפ יכול להיות מטורף ז"א.

הוא נפל ברשת שלי ואני נאחזתי בו הכי חזק שיכלתי,

הכרחתי את עצמי לחשוב עליו ולהתרגש מכל הודעה ששלח,ועם הזמן כבר לא הייתי צריכה להכריח את עצמי לעשות את הדברים האלה.

ואתמול כנראה שהרסתי את זה,

עם הציניות והעוקצניות שלי.

אני כל הזמן שוכחת שיש אנשים שלא אוהבים את התכונות האלה ולא יודעים איך להתמודד עם זה.

הוא אמר לי בתגובה לאמירה העוקצנית שלי משהו שנורא הציק לי.

עניתי לו בתגובה עוקצנית נוספת והתנתקתי.

ואז שניתי תמונת פרופיל,

זה טריק ממש אדיוטי וידוע שלנו,של הבנות-כדי למשוך צומי.

הוא שלח מחמאה על התמונה אחרי דקה בדיוק.

אני ממש מפחדת שהרסתי את זה,אבל אני כל הזמן מזכירה לעצמי

שאם זה לא נועד לקרות-אז לא נועד לקרות,ושסהכ הוא מפנה מקום להבא בתור,שיהיה יותר טוב ממנו.

שיהיה נו,

הפסד שלו סהכ,אני אחלה אישה ומכינה אוכל נהדר.

~

בעניינים אחרים נשאר לי עוד פחות מחודשיים לשחרור,

וכבר מעכשיו אני מרכיבה אאוטפיטים ליום של השחרור

והחלטתי שאוותר על שתיית שחרור,

כי גיליתי שכולם פשוט שונאים אותי חחחחחחחחח.

אתם יודעים?ברגע ששונאים אותכם זה דבר טוב,תמיד האמנתי בזה

אני לא מחפשת אהבה של כולם,יש לי את האהבה מהאנשים שלי וזה לא צבוע,זה כנה

אני לא רוצה שאנשים יהיו צבועים אליי,אם אתם שונאים אותי אני מצפה שתפגינו את זה.

אני חושבת שאני יודעת למה הם שונאים אותי,

אולי כי אני בתפקיד שהוא נעלה על שלהם,אני בעצם מפקדת בסדיר,אני מפקדת גם על אנשי קבע

אולי כי אני ככ קלילה וכל הזמן צוחקת עם החברות שלי,וזה מעצבן אותם

אולי כי מותר לי לעשות מה שבזין,ויש לי ככ הרבה הטבות ולהם לא

קנאה בקיצור,

שימצצו.

אני ממש מפחדת מהאזרחות ומרגישה שלא מתאים לי המסגרת הזו של המיליוני אופציות,

לא יודעת איך אסתדר,

אני מניחה שאקח חופש של כמה ימים אחרי ההתאזרחות ואז אחפש עבודה

אני לא רוצה להגיע למצב שהמשפחה שלי תגיד לי "לכי תחפשי עבודה"

~

התחלתי טיפול פנים בעזרת חומצה גליקולית,ובאמת שזה הדבר הכי טוב שקרה לי.

חומצה גליקולית זה בעצם משהו שקיים בהרבה תכשירי טיפוח אבל בריכוזים נמוכים,

הקרם ששאני משתמשת בו מכיל ריכוז של 5%,הוא שורף LIKE BITCH.

מה שהקרם עושה,הוא בעצם מקלף את שכבות העור העליונות בעדינות,כך שזה לא נראה לעין כלפי חוץ.

הטיפול הוא כזה-שמים את הקרם כל לילה לפני השינה,באופן יומיומי,ובבוקר מנקים את הפנים טוב טוב עם סבון פילינג כדי להוריד כמה שיותר טוב את שכבות העור המתות שהתקלפו.

אחרי חודש ששמים את הקרם רק בלילות,עוברים להשתמש בו גם בבוקר כבסיס לקרם לחות ומייקאפ וכל השאר.

אחרי שמסיימים את האריזה של ה5% (וזו אריזה די גדולה)

עוברים לריכוז של 10%.

ועד אז מובטח עור חדש לגמריי.

לי אישית זה ממש עוזר,ואם אחרי האריזה של ה10% מצב העור שלי עדיין לא יהיה לשביעות רצוני,אעשה קילוף כימי ברגע שיהיה לי כסף.

אני ממש סובלת מהצלקות אקנה שיש לי,זה מוריד לי את הבטחון בצורה נוראית.

~

השבוע אני לבד בבסיס בחדר,

ואני מתכוונת לנצל את העדר הסחי דעת שהיו לי מהחברות לספורט וחיטובים ומה לא

אני הולכת לקרוע את עצמי השבוע,

הצבתי לעצמי מינמום של 300 כפיפות בטן ביום,ולפחות 10 סקוואטים של בוקר,ו50 סקוואטים בערב,

ריצה לפחות פעמיים בשבוע הזה,כנראה שארוץ בשני ושלישי בערב.

בשאר הימים אלך לחדר כושר,

אני לא רוצה לרדת במשקל,אני רוצה בעיקר לחטב.

ורק רוצה לאחל לעצמי בהצלחה בשבוע שגרה הראשון של 2015 שמתחיל מחר.

אני בסדר רק כשאני שיכורה או מעושנת לגמרי.

אם אני לא שיכורה או מסטולה מתה אני חושבת מיד עלייך,

ואז אני חייבת להכאיב לעצמי כדי ליצור קשר פסיכולוגי בין לחשוב עלייך לענישה.

לידיד שלי נמאס ממני כשאני בוכה עליך כל הזמן

הוא צעק עליי ואז חיבק

הוא אמר שאני סמרטוט ומסכנה

שסתם זיינת וזרקת אותי

שאני צריכה לשכוח ממך כבר

ולהמשיך,

היו לי דמעות בעיינים כששמעתי את זה והיה לי ככ קשה לשלוט על עצמי כדי לא לפרוץ בבכי,

אני רוצה למות כבר,באמת.

העינוי הזה נמשך כבר חצי שנה ובאמת שכבר אין לי כוחות לזה.

אני ממש משתדלת להאמין שאשכח ממך בקרוב ושאמצא מישהו יותר טוב,באמת שאני משתדלת.

אני יכולה להגיד שאני לא אותו בן אדם מאז תחילת 2014.

כל כך הרבה השתנה,

לטובה ולרעה.

איבדתי סופית את התמימות שהייתה לי-האמון שלי באנשים..במיוחד בבני המין השני.

התבגרתי,כאבתי.

לראשונה בחיי התאהבתי ככה שזה כאב וגרם לי לרצות למות

ולא לאכול

ולא לישון.

נפגעתי.פגעתי בעצמי.פתחתי נטיות הרסניות.

אמרו לי דברים שבחיים לא חשבתי שאשמע,הבנתי כמה כוח יש למילים.

הבנתי שיש אנשים שלא שווים את האנרגיות שלי,שיש אנשים ככ אטומים מבחינה רגשית וזה עצוב.

למדתי לא לתת הכל מבלי לחשוב-לפזר את כל מה שיש להציע לכל עבר ולכל אחד.

למדתי להיות סבלנית,לעמוד על שלי,להיות קצת יותר חזקה,להחזיק את עצמי.

למדתי להרים את הקול ולהיות במרכז,

לשלוט.

איבדתי את הגוף שהיה לי,שמנתי ב5 או 6 קילו.

איבדתי את הפרעות האכילה שלי סופית,כבר אין לי את הקול הקטן הזה שאומר מה מותר ומה אסור לאכול וכמה,

לא יודעת אם זה טוב או רע.

גיל 20 מתחיל להביא את אותתיו,יש לי כבר קמט ראשון מתחת לעיינים.

הפרעות השינה שלי החמירו בהרבה(כנראה בגלל המצב הנפשי שאני שרויה בו כבר כמעט חצי שנה)

שוקלת לגשת לקבל עזרה.

~

אתמול בחצות

כשכל המשפחה הרימו כוסות זכוכית חגיגיות ותואמות מלאות שמפניה,ואבא שלי אמר "תביעו משאלה"

לא ביקשתי שהאקס יחזור,

גם לא ביקשתי שיקרה לו משהו רע

לא ביקשתי לשכוח ממנו,כי זה בחיים לא יקרה.

ביקשתי אהבה פשוטה כנה ואמיתית,אהבה חדשה. לא רוצה אקס מחדש,כי מי ששבר אותך לא יהיה זה שיתקן אותך מחדש-לא מאמינה בזה.

רוצה אהבה פשוטה ורק להיות מאושרת.

אני חושבת שאחריי 20 שנה של אכזבות ופגיעות מכל כך הרבה גורמים בחיים

מגיע לי להיות מאושרת,

ומגיעה לי אהבה בדיוק כמו שלכולם יש

מגיע לי בן זוג שיהיה לו אכפת ממני,ויהיה מוקסם מהדברים הכי פשוטים שיש לי להציע

ולא ינצל יפגע וילך,לא כמו מ'.

מגיע לי את כל זה

ואני אהיה מאושרת בשנה הזו.