לפניי חמש חודשים בדיוק,חמש חודשים ויום
ב6.5.14
הבאתי לך את הלב שלי את הנשמה שלי
את הגוף שלי
ואת כל זה לקחת ממני.
חצי שנה שהכרתי אותך,
ובכל זאת,אינני יכולה לומר דבר עלייך
אני לא באמת מכירה אותך.
עבר שבוע וקצת מאז זרקת אותי ככה,בחרת להעלם ולא לשוב,
תמיד החשבתי את עצמי בתור אדם הגון,והייתי נלחמת בעצמי ובפחד כדי לסיים מערכות יחסים פנים מול פנים ולא בהודעה ובשיחה,
כי לאף אחד לא מגיע יחס כזה.
אז למה זה הגיע לי?
אולי כי לא הסכמתי לשחרר אותך ככה,
אבל היית צריך להבין אותי אהוב שלי
שאהבתי עד כאב והייתי מוכנה להלחם כמו לביאה על מנת שזה יצליח
אתה בעצמך אמרת שיהיה קשה ושהמערכת יחסים הזאת תהיה מסובכת.
היינו יחד בזה
אם אחד נכשל,לשני אסור לוותר
אתה נכשלת,ואני התאמצתי כל כך
ובכל זאת,בחרת ללכת.
מאז הסופ"ש ההוא שזרקת אותי, במוצ"ש היה לי התקף חרדה,מעולם לא חוויתי אחד כזה
והפעם הראשונה תמיד קשה
פיזית,לא יכלתי לנשום
רעדתי
היה לי קר
אחזה בי בחילה נוראית
ורק רציתי להעלם.
התקשרתי באמצע הלילה לידיד שאני יודעת שמאוהב בי,ושפכתי הכל
הוא הרגיע,והצלחתי לישון שעתיים.
למחרת,יום ראשון..
לא הצלחתי לאכול,הרעב מציק והקיבה דורשת אבל אני עצמי לא מסוגלת להכניס פירור לפה,
יוצרת קשר עם האקס הקודם כדי להעסיק את הלב והמוח באדם אחר,
כל פעם שנזכרת באחד שאהבתי ממלמלת לעצמי את השם של האקס ושולחת לו עוד הודעה,
עוד תשומת לב מבחור אחר.
יום שני,לא אוכלת,ממשיכה לדבר עם האקס,מפלרטטת עם כל בחור שני,מחייכת בכוח עד שכואב לי בלחיים.
שלישי אוכלת רק ארוחת ערב.
רביעי מתחילה לחזור לעצמי לאט לאט,התאבון חוזר
חמישי מצליחה להדחיק את העניין כבר,נפגשת עם חברים,וכולם אוהבים ותומכים כ"כ
שישי שבת נהנת כמו שבחיים לא נהנתי
יושבת עם חברים עד מאוחר ומשחקת בסוני ומרכלת ואוכלת בלי הפסקה,
אוכל וחברת אנוש אלה דברים מנחמים שאי אפשר לקבל מספיק מהם.
שבוע חדש
ראשון התקף געגועים ראשון-מדחיקה וממשיכה לזייף שמחה,חברות שלי גאות בי ממש,בטוחות שכבר עבר לי.
שני בערב,נשארת לבד בחדר במגורים,כל החברות הלכו לחברים שלהם ורק אני לבד,
קר לי,רעב לי,אני חרמנית ומסתחרר לי הראש.
פורצת בבכי
מתחיל בדמעות בודדות,'בכי של מבוגרים',בכי מכובד,
אח"כ בבת אחת זה מתגבר
בכי שמכאיב,שבא בגלים,
עם כל גל מתכווצת יותר ויותר לתנוחת עובר
מבינה שאני לא מספיק טובה עבור אף אחד וכמה שאני דפוקה ושרק אני אשמה שהוא לא הצליח להתאהב בי
בוכה עד שנרדמת,יושנת שינה קלה
קמה בבוקר,ומקיאה מיצי קיבה.
מבקשת תור לקצין פסיכולוגי,לא אומרת למה,
אבל מץכננת לבקש מרשם לכדורי שינה כי 'אני חרדתית ולא מצליחה לישון'
אבל בעצם רוצה את הכדורים כדי לכבות את עצמי ולהעלם באופן זמני כל פעם שרע לי,
כי יש גבול לכמה שאישה יכולה לסבול עד שהיא תתמוטט סופית,ואני לא רוצה לבחון את הגבולות של עצמי.
רע לי.
ואני יודעת שטוב לך,
זה כואב ככ הידיעה הזאת.
אני לא מצליחה להעביר את התחושה,או לתאר אותה
זה שורף בחזה,זה מכביד בחזה,מקשה לנשום.
אתה יודע שסגרו את הסושיה שלקחת אותי אליה בדייט הראשון והאחרון שלנו?
אני יודעת שכבר שכחת,ואולי אתה נזכר בי בדברים הקטנים ביום ביום
אולי אתה גם משמיץ אותי מדי פעם וצוחק עליי..
"האקסית המשוגעת".
אבל אמרת שאתה אוהב,שיקרת?
אמרת שזה רק בשר,רק סקס
שאם הייתה לך אפשרות לשכב עם אחרת ולבגוד היית בוגד בלי לחשוב פעמיים
החוסר אכפתיות שלך ששכבת חצי נשען במיטה והבטת בתקרה בזמן שהוויסקי דיבר מתוכי,
פעם ראשונה אמרתי את כל מה שיושב לי על הלב,
מה אתה בשבילי,הרגעים הקטנים שלא אשכח איתך לעולם,כמה שאני אוהבת את הקול והריח שלך
ואתה רק בהית בתקרה מבלי באמת להקשיב.
הלב נקרע לי מחדש שאני חושבת על זה שלא אזכה לחבק אותך,לטמון את הראש שלי בצווארך,
לישון איתך,
להביט בך ולראות אותך מחזיר לי מבט.
"אמרתי לך פעם שיש לך עיינים יפות?"
"תודה..גם שלך"
"הן סתם חום קקה"
הזכרונות איתך יישארו איתי לנצח,לא משנה כמה מאושרת אהיה.
והדמות שלך תרדוף אותי לעולמים,השם שלי חרוט בתודעה
והלב תמיד טרוד במחשבות עלייך.
היית הראשון שאהבתי והיית הראשון
"הראשון אבל לא האחרון" - פעם אמרת,
ואני,תמימה שכמוני התחלתי לבכות מהפחד
וניסית לפייס,ואני רק הרחקתי אותך עד שהבנת שזה רציני ןשאני ממש בוכה
לעולם לא אשכח את הרגע הזה
הסתרתי את הפנים עם השיער,אני שונאת שרואים אותי נשברת,
ואתה ניסית ככ להעיף את השיער והידיים ולהשיג גישה לעיינים
הבטת בעיינים עם המבט הכי רך ומלא רחמים ומחית את הדמעות עם האגודל,
ואיך חיבקת אז...
אמרת שאתה לא יודע מה לעשות במצבים כאלה
ושתקת הרבה.
שאלת,
"שברתי לך את הלב?"
ואני עניתי
'כן.'
ומאותו רגע לא הפגנת כלפי שום רגש,
השגת את מה שרצית,שברת אותי אז.
~
אמרת שלא היו לך בנות לפניי,שהיית רווק וסטוץ פה ושם ומציצה שם ופה
אבל אתה יודע לפרש רמזים והתנהגות של בנות,אז כן יש לך ניסיון,
אז אתה שקרן
בנוסף אתה בן אדם רע,
איך אמרת
"את רוצה ללכת מכאן עכשיו"איך שכנעת אותי ללכת מהחדר שלך,בטון הכי קר ששמעת ממך
"את הולכת ולא תחזרי לכאן"
כמובן שלא לקחתי את זה ברצינות אבל הרגשתי משהו,תחושת הבטן הזאת הציקה לי,משהו קורה כאן.
הבאתי לך באותו ערב חיבוק ארוך מהרגיל,ואז הרגשתי שצריך עוד אחד..
דחפתי אותך לתוך החדר בחזרה וחיבקתי אותך שוב,
חיבוק קצת יותר ארוך מהקודם,והרגשתי שזה יהיה האחרון
הלכתי מבלי להביט אחורה
"רק אל תבכי עכשיו כל הלילה"
לא יכלתי לקיים את הבקשה האחרונה שבקשת ממני,
ובכיתי כל הלילה וכל היום למחרת
עד ששיחררו אותי לבית כי לא ידעו מה לעשות איתי
ולמה..רק למה ניצלת אותי ככה בפעם האחרונה שלנו ביחד,אם ידעת שזאת הפעם האחרונה?
לא יכלת להביא לי לשמור קצת על הכבוד שנותר לי?
המבט שהבאת כשעמדת מלמעלה,
אתה רע,
רע רע רע
ניצלת,נוצלתי והרגשתי רע ומחוללת כ"כ
ורציתי למות
אתה רע,
ורק בגלל שנפגעת בגלל כמה בנות לפניי שפגשת בי,
לא הבאת לי לתקן אותך.
יכלתי להביא לך את העולם הזה
ורציתי בכך
ואתה לא הבאת גישה אלייך
ושברת אותי לרסיסים.
אני מאחלת ל3 דברים,
הראשון,הוא ששום אישה לא תיפגע ממך כמו שאני נפגעתי.
השני שתלמדלאהוב ולהיות נאהב,
השלישי שתזכור אותי לנצח כי לכל בן אדם שנכנס לחיים שלנו יש סיבה
ואני לימדתי אותך כל כך הרבה דברים,בבקשה..רק תזכור אותי.
אוהבת אותך לנצח,
ואני רוצה להלקות את עצמי על זה.
כינוי:
Little miss calamity
בבלוג זה
בכל הבלוגים
