Soon,it will be cold enough..

אני צריכה עוד הוכחות

תכבוש את העולם בשבילי

תוריד את הירח והכוכבים,

תהרוג בשבילי

תוכיח לי עוד

לא מאמינה במילים,לא מאמינה

תוכיח לי

כי קשה לי 

ובאותו הערב כשהתפתח הריב הראשון שלנו במערכת יחסים הזאת בגלל שטות שפלטתי

והוא לקח את זה קשה מדי,

באותו ערב אחרי שביקשתי סליחה מיליוני פעמים והוא לא רצה לדבר

עלבתי,

והסתובבתי עם הפנים לקיר כי ידעתי שהדמעות עומדות לרדת בכל רגע והפגנתי מספיק חולשות לצידו

והחלטתי שדי

הוא לא יראה אותי בוכה שוב

הוא לא וויתר,סובב אותי בכוח אליו

ראה את הדמעות

ראיתי אותו מתמקד בכל עין,בכל דמעה שנופלת ובכל דמעה חדשה שנוצרת מיד אחריה

ולא הצלחתי לקרוא אותו

אמרתי לו

'מתוק,אני לא רוצה לריב יותר בחיים'

ואני לא זוכרת איך הוא הגיב לכל זה

אני זוכרת שקיטרתי על זה שהדמעות מורחות לי את המסקרה והוא אמר 'תשאלי אותי אם אכפת לי'

'אכפת לך?'

'לא,לא אכפת לי טיפשונת'

הקנאה מציפה אותי בכל רגע נתון

כשאני משוטטת בפייסבוק ורואה שבנות מגיבות לו

שאנחנו הולכים יד ביד ורואה בנות שולחות מבטים

אני ככ כועסת שיש לו ידידות טובות

ואני רוצה להיות לידו 24 7 ולמנוע ממנו קשר עם נקבות

כי אני יודעת באיזה קלות הוא יילך לאחרת,

כי כולן יותר מוצלחות ממני,כולן יותר יפות

הוא יתאהב ברגע במישהי אחרת

אני רוצה להיות היחידה

ואני ממש מפחדת ומקנאה

כי אני יודעת עד כמה זה פשוט להפסיק לאהוב אחד ולעבור לאחר

אני משתגעת

כל שבת כשאני קמה,אני יודעת שעל הכיריים מחכה מחבת גדולה ובה תפוחי אדמה מטוגנים עם פטריות,

מבלי לשים לב אבא שלי התחיל להקפיד על המנהג הקטן הזה כל שבת ושבת

מבלי לפספס.

הבוקר קמתי יקיצה טבעית לצלילי הגשם שמטפטף על המזגן מחוץ לחלון שלי

יקיצה טבעית אחרונה,שכן מחר אני מתחילה לעבוד(אני אדבר על זה עוד)

שמתי עליי חלוק ויצאתי למטבח,לוקחת את הצלחת הכי גדולה שיש ומתחילה לערום תפוחי אדמה,

הקומקום כבר רתח ואני מתכננת בראש איזה קפה מתחשק לי היום.

משום מקום אמא צצה במטבח

מתחילה לדבר איתי על הכסף שאני חייבת לה,

אני ממלמלת לה שאלך למשוך היום ואחזיר לה את מה שנותר להחזיר,כי גם ככה לא אכפת לי,הריי בעוד מספר ימים נכנס לי סכום

יפהפיה של כסף,

אז מה זה 2000 שקל עבורי?

אמא אומרת בסדר ואז היא אומרת את הדבר הנ"ל:

"לא היית צריכה לבזבז על מ' כסף,אתם סהכ 3 חודשים"

רגע.

HOLD.

רגע רגע רגע.

מ'?

היא אמרה מ'? ז"א האקס הבנזונה?

כן,היא סהכ טעתה,היא התכוונה למר תכול עיינים,הנוכחי שלי.

אבל זה בסדר,נחליק.

אני מתקנת אותה - "לא מ',אלא 'מר.תכול עיינים'"

והיא אומרת

"אוי מה ההבדל"

היא יודעת והיא ראתה עד כמה שהדכאון שלי בגלל מ' היה קשה,

היא ראתה אותי יום יום עם עיינים נפוחות,מאבדת משקל מול עינייה

והיא רואה איך שהחיוך והאור חזר לי לעיינים עקב מר תכול עיניים,שאני חיה שוב בזכותו

איך היא לא רואה את ההבדל?

שם איבדתי את זה,

רציתי לנפץ את הצלחת על הרצפה או על הקיר ולצרוח פשוט,

לא יכלתי להחזיק את הדמעות בפנים,

זה היה טריגר מפגר.

מה ההבדל?

מה ההבדל?

צעקתי בתגובה שההבדל הוא הבדל שמיים וארץ והלכתי לחדר,

נעלתי את עצמי

ואז שמתי לב שאבא שכח לשים מלח בתפוחי אדמה,

אבל זה בסדר,

הדמעות המליחו אותם.

~

מחר אני מתחילה לעבוד מועדפת.

מצד אחד אני נרגשת רצח כי אני כן צריכה שגרה אחרת אני מתפגרת

ואני כן אהיה שמחה להרוויח כסף אמיתי,

אבל מצד שני יהיה קשה להפגש עם החבר עכשיו,רק בסופ"שים

ואני אהיה עייפה תמידית,ואני אחזור מאוחר ואקום מוקדם ובעצם לא יהיו לי חיים בין ימים א' עד ה'.

ואני גם מפחדת שלא יאהבו אותי שם ושלא יהיו לי חברים ושאף אחד לא יישב לידי בארוחות :(

אני משתדלת להאמין שאסתדר ושיהיה בסדר,כי בדיוק כמו בכל מסגרת חדשה בחיים החששות הן אותן חששות,

פחדתי שאסבול בצבא ושלא יהיו לי חברים והיי,

דווקא בצבא רכשתי יותר חברים ממה שהיו לי איי פעם,וממש נהנתי מכל רגע בצבא

זה היה בעצם קייטנה של שנתיים.(אם מתעלמים רגע מכל הריתוקים ושאר השטויות)

אשים מחר את שרשרת המזל שלי לכל מקרה.

עניין של שנה,פחות.

ואני אתייצב מולו,מול האקס המיתולוגי

הראשון והיחיד ששבר לי את הלב כל כך חזק שעד עכשיו,שנה מאז שנהיינו יחד ו7 חודשים מאז שנפרדנו 

אני עדיין אוספת את הרסיסים ומדביקה אותם אחד אחד בדרך ללב שלם וחדש בעזרת החבר הנוכחי המקסים שלי,

קשה לי להודות בזה,אבל עדיין יש לי רגשות כלפיי האקס,

לא יכולה להגיד שאני אוהבת אותו,אני עדיין כועסת וכאובה

למרות שסלחתי לו על הכל בעיקר בשביל עצמי והשקט הנפשי שלי,רק ככה השלמתי עם העבר והמשכתי הלאה

כי זה עינה אותי והכניס אותי לדכאון ומנע ממני שינה מזון וחיי חברה.

נפגש בחתונה של חבר משותף שהתארס היום בשעה טובה,

אני רוצה להיות יפה אז,להאיר כמו הכוכבים

ולהראות מושלמת,לפחות לערב יחיד,

אני אגיע עם אהובי,ואני רוצה להראות הכי מאוהבת שיש ומאושרת

אני רוצה לנקר לו את העיינים עם האושר שלי,לנפנף בזה מולו.

אני יודעת שהידיים שלי ירעדו

ושהעיינים שלי יוצפו בדמעות והראש יסתחרר והפלאשבקים הארורים האלה יחלפו מול עייני כמו סרט

אולי אפילו ידקור אותי שמץ של געגוע כלפיו,כלפיי העיינים החומות שלו,הקול שלו,הריח שלו,ההרגשה של הזיפים נגד הלחיים שלי,

החיבוקים שלו,הסיפורים המטופשים שלו על שטויות שעשה עם מטוסים וההסברים שאני גם ככה לא מבינה על איך רמקולים עובדים והא ודא.

אפילו עד עכשיו כל דבר שמזכיר לי אותו גורם לי להתפתל מכאבים

אבל אהובי יחזיק לי את היד ויהיה שם בשבילי

הוא יודע מה האקס עשה לי,

הכל..

כמעט הכל.

איך הוא בייש,רמס את הכבוד שלי,גרם לי להפחית מהערך של עצמי,פגע,הכריח..

ואני יודעת שאהובי ירצה לפרק לו את הצורה,כי כזה הוא,מגונן ואוהב וחזק 3>

אני יודעת שהכאב הכי גדול בשביל מ' יהיה לראות אותי מושלמת זוהרת ומאוהבת שוב.

בבקשה שהוא יהיה שם,אני צריכה לעבור את זה,

זה יהיה סגירת מעגל עבורי.

פעם קודמת שהייתי אצלו הכנו סושי,

למרות שהוא לא כזה אוהב

אבל הוא משתדל לאהוב,בשבילי.

אכלנו הרבה והחלטנו לפרוש לישון,מנומנמים מהנחת שהשובע הביא עלינו,

התחלנו לפטפט קצת פטפוטי טרום שינה

ואז הגענו לשיחה על כל האקסים שלי ועל כל האקסיות שלו

אני התחלתי,

פנים קבורות בכרית כי ידעתי שאתחיל לדמוע כשאתחיל לדבר על מ',

הוא יושב עליי ועושה מסא'ג מפנק עם קרם ידיים

התחלתי לספר על כולם,עברנו אחד אחד,גם הלא רציניים שהיו בינהם

ואז שהתחלתי לדבר על מ' התחלתי לגמגם ולדמוע כמתוכנן,זה פשוט בלתי נשלט,הצלקות שהותיר בי יכאיבו כל פעם שאגע בהן.

הוא,הגבר המדהים שלי,כיאלו שם לב

וקטע אותי

"אני אמצא את הבן זונה ואני אפרק אותו"

הוא הבין.

הוא סיפר על האקסיות הנוראיות שלו,הלא מתחשבות הנוטשות השקרניות

ואז אמר שאני הכי מדהימה שיצא איתה

וכמובן שהתחלתי לבכות

כי,

אני לא מדהימה,אני ככ מפגרת

ככ רחוקה מלהיות יפה ומושלמת כמו שאר הבנות

העור פנים שלי לא נרפא,הייתי פעמיים על ראקוטן

עכשיו אני בתהליך טיפול חומצה גליקולית ואיזה קרם משקם

ועדיין,הפנים שלי מלאות פצעים וצלקות.

אני דוחה,

איך הוא לא נגעל ממני?

הצלוליט המגעיל הזה ביריכיים ומתחת לטוסיק שמסרב להעלם

איך הוא לא רואה את זה?

איך אלבש לידו קצר ובגדי ים?

אני ככ סגורה וביישנית ליד אנשים זרים,

והוא הכיר אותי לחברים שלו

אני בטוחה שהרושם שיצרתי לא היה משהו,

איך הם עדיין לא שיכנעו אותו לזרוק אותי?

בחיים לא אמרו לי שאני מדהימה וממש נשברתי שם,

בשעה 2 בלילה

במיטה איתו בדירה הפוכה 

מחובקת על ידיו

אני ממש אוהבת אותו ומפחדת שיהיה פה איזה שהוא פלוט טוויס בסיפור הזה..