Soon,it will be cold enough..

25\5\2016 00:30

~

לפעמים שאני נכנסת להתקלח אני מוצאת את עצמי מנותקת מעצמי,ממחשבות,מלהיות.

אני עומדת שם במשך דקות ארוכות,

הדבר היחיד שקיים ברגעים האלה זה המים על גופי וזה יכול להמשך לנצח,או עד שהמים החמים ייגמרו.

אני לא מסתבנת,פשוט שוטפת מעצמי את היום במים,זה קורה אחריי ימים מהסוג הזה.

מכירים את הסוג ימים האלה?

שכל דבר עושה לכם טריגר לבכי?שבאלכם לברוח למיטה ולהצטנף שם עד מחר?

אחריי ימים ומקלחות כאלה,יש לי רגעים של 'כמעט'.

קשה להסביר את זה במילים,זה יותר רוחני ותחושתי,

אבל אני כמעט מבינה את המציאות שלי,

כמעט

ואז זה חומק ממני.

אני כמעט מצליחה לראות את עצמי בעייני אחרים,

אני כמעט חווה הצצה לעתיד..

אני כמעט מריחה את הריח של הדירת חדר שלנו במרכז,אני כמעט מרגישה בקצוות האצבעות את שמיכי שקיבלת מהמשפחה

ליום הולדת 23 שלך אבל החלטתי שהיא שלי.

אני כמעט שומעת את השם שלי מתנגן בקולך.

ואז הכל חומק.

אני מוטלת על המיטה שלי בצפון,רק עם מגבת לגופי

בוהה בתקרה מבלי באמת להסתכל כי הראייה שלי התדרדרה שוב.

אני חושבת לעצמי שמכל השנה הזו שאנחנו בנפרד דווקא היום אתה הכי חסר לי,אני צריכה שתאמר לי שהכל בסדר,

שאצליח בפעם הבאה,כי רק למילים שלך הייתה הרגשה של אמת.

אני חוזרת אלייך,

בכל לילה כשאני לא נרדמת,אני מעבירה בין תמונות שלך,שלנו

וחווה סערת רגשות מטורפת

אני מאושרת,באמת

אני מחייכת מכל הלב אבל בו זמנית מוצאת את עצמי בוכה.

ואלה לא מרגישות לי כמו דמעות של אושר.

היה לי קטע של 3 שבועות בערך,חזרתי לאקס מהצבא,כי רציתי שוב להרגיש את התחושת בטחון הזו,להרגיש אהובה.

הוא התאמץ כל כך כדיי להוכיח שהשתנה אבל סלדתי ממנו,אולי אפילו נגעלתי?

הייתי מנשקת בלי חשק,הייתי קרה ופגעתי בו ויום לאחר מכן שכחתי אותו,

ואותך,אני לא שוכחת כבר שנה.

באחד מהלילות השבוע תהיתי לעצמי אם נותרה לך על היד צלקת מהיום ההוא שרבנו לראשונה וחתכת,תהיתי אם קראת לה על שמי,

אם אתה נזכר בי בכל פעם שאתה מסתכל עליה.

ואז גיחכתי לעצמי שזה נהדר כי כך תזכור אותי לתמיד אבל אז הבנתי שגם לי יש צלקת על שמך,כזו שלא רואים.

עדיין בכל בוקר אני מאחלת לך בוקר טוב בלב,מסנה להרגיש איך אתה היום,אם עדיין כואב לך,

איך המצב רוח..

קשה לי תבין כבר..

קחו מישהי ממוצעת לחלוטין

מישהי קצת ביישנית וחסרת בטחון.

עכשיו,תורידו לה כמה אלפים מהחשבון בנק והחדירו לה למוח שהגיע הזמן לחפש עבודה חדשה.

שלחו את המישהי הזו עם קורות חיים לסבב חיפוש עבודות

ותוסיפו למשוואה את חברה שלה-גברת 'אני מוצלחת יותר'. 

יפה יותר,

מצליחה לתחזק זוגיות של שנים,

נחשקת יותר,

רזה יותר,

הכל "יותר".

ובחיי שניסיתי,

ככ קשה לי להפגין בטחון,

לדבר בקול,לזייף חברותיות,לחייך חיוכים מאולצים.

השתדלתי,

הבאתי 200% מעצמי..

התעוררתי היום מוקדם בבוקר וחיכיתי ליד הטלפון להצעות,הייתה לי הרגשה טובה,כי היי-הייתי מדהימה! 200 אחוז מעצמי,כן?

אבל לא,כלום.

אפילו לא שיחה אחת בזמן שהחברה קיבלה שיחות מכל מקום שאליו ניגשנו.

זה מוריד אותי לשפל המדרגה,

לא שחשבתי שיש לאן להתדרדר יותר מבחינת הרגשה כללית.

זה פשוט מדהים כמה שאני משתדלת בכל דבר ולא מצליחה בכלום.

כיאלו הוטלה עליי קללה בשנה האחרונה.

אני רק רוצה להתכרבל ולבכות,

איבדתי כל שארית בטחון אחריי כל זה..

האזרחות אכזרית.

~

בעניין אחר,

השבוע קיבלתי הודעה מבחור ששירת איתי בצבא,שאקרא לו מעכשיו א'

א' הוא בחור עם אינטילגנציה לא בשמיים,אדיוט ומגושם בנוסף

הוא פגע בי המון

הוא היה נוטה לחשוב שלקרוא לבחורה בשמות גנאי זה דבר לגיטימי למשל.

א' התוודה שחיבב אותי מהרגע שהכרנו ושהוא מצטער שנהג ככה כלפיי,שהוא רק רצה להשיג את תשומת ליבי,

ממש כמו ילד בכיתה א' שמושך בצמות לילדה שאותה הוא אוהב רק שכאן הוא משך לי בקצוות עצבים.

סלחתי לו והצעתי להפגש בלי התחייבות לשום דבר.

דיברנו רצוף במשך יומיים,יומיים בהם הלחיץ לי את הצורה לגמריי

פיזר הבטחות ומילים גדולות,

טרח לעדכן את כל החברים שלו בזה ומבחינתו היינו ביחד ועתידים להתחתן.שזה משהו של-א עושים בשלב ראשוני כזה.

ואז,ביום השלישי מאז שהתחלנו לדבר,בעודי חושבת איך אני מנפנפת אותו בעדינות-הבחור התאדה לחלוטין.

סהכ הקל עליי,אבל מה הקטע?

בהמשך אותו היום בו א' יצא מחיי באותה המהירות בה נכנס,

אני מקבלת הודעה מהאקס שזרקתי לפני שנתיים

שמציע להפגש ולדון על ניסיון נוסף.

אני מסכימה,

אך עם זאת אני אוכלת את עצמי שגם הפעם לא אצליח לפתח רגשות כלפיו כי אני עדיין נעולה קשות על האקס האחרון.

נראה לאן הגורל ייקח את זה עם הזמן..

אין לי ממה לפחד יותר כי איבדתי כל שמץ של יכולת להרגיש,

לפחות לא אפגע הפעם.

~