Soon,it will be cold enough..

אני רואה זוגות אחרים

שמעלים לפייסבוק תמונות שלהם בבילויים משותפים

והי,קטעים

גם הזוגות האלה הם זוגות של מערכות יחסים ממרחק

אז כן אני מהקצה הצפוני של הארץ

ואתה מהקצה הדרומי של הארץ

זה מבאס אותי רצח שאנחנו נפגשים רק בבסיס,וגם אז פעם ב

אני כל כך מקנאה

ורוצה אותו 24 7 לצידי

בוקר של אחריי לילה מלא בסקס מדהים,

שעה ו20 דקות בלבד של שינה,

שנינו יוצאים לבית,

מעורבבים בין עשרות אנשים

הוא בפנים בין ההמון

ואני בחוץ לבד

לא מודעים שאנחנו נמצאים במרחק של מטר-מטר וחצי אחד מהשני

אני מוצאת ידיד אחד,ואז עוד אחד ומתחילה לדבר איתם

הוא מזהה את הקול שלי ויוצא לכיווני

"אני לא מאמינה,לא מאמינה"

ומחבקת אותו

מחליפים כמה מילים והוא שוקל לחזור לכיוון הבסיס ולצאת בשישי,העיקר לא להתערבב עם פשוטי העם האלה ולחכות לאוטובוס שנראה כיאלו לעולם לא יגיע

אני משכנעת אותו להתיישב בתחנה

אנחנו יושבים ולא מחליפים מילה

הוא מגלגל סיגריה

"יש לך משהו לשתות?"

אני מוציאה לו נסטי ירוק חם ומגעיל

"מצויין" ולוקח לגימה,ואני רק חושבת שאיזה כיף שנשאר לי קצת ממנו עכשיו,על הבקבוק

אני מתלוננת על קבוצה חופרת בווצאפ של חברות והוא לוקח לי את הפלאפון וחוסם,

מרוב שלא נעימה לי השתיקה אני אומרת לו "ספר משהו"

אבל הוא עייף מדי,

ואין לו מה לספר

שתקנו הרבה

ואז ראיתי שבווצאפ אני רשומה בתור "אשתי שלי" ברוסית

"אני מתה עלייך",לחשתי לו,שחס וחלילה המכרים שלו לא ישמעו ויתחילו לרכל,זה רק מה שחסר לנו

מעבירה ליטוף אוהב על הברך,

עלינו לאוטובוס,אין מקומות לשבת אז שנינו עומדים

אחד ליד השני

הוא מוציא אוזניות וזה סימן

אחריי כמה דקות אני מוציאה גם אוזניות ומתעלמת ממנו כדי שישים לב אליי

אני מעבירה שירים באובססיביות עד שהוא עוצר,לוחץ על סטופ על שיר של WE CAME AS ROMANS,ואז מחזיר חזרה לשיר NOTHING COMPERS TO YOU של O'CONNOR,עם קאבר ארט של THE DECEMBERISTS,כי האפליקציה שאחראית על צירוף קאבר ארטס לקבצי מוזיקה קצת התחרפנה

הוא מוציא לי אוזנייה אחת,

"זה קאבר ארט של אלבום אחר"

"אני יודעת,זה התבלבל"

ומעבירה לשיר אחר,זה עובר לEARTHWALKER של IHW,

אני יודעת שזו להקה שהוא ממש אוהב

אני מתכתבת כמו משוגעת בווצאפ,לא מביאה מנוח לפלאפון,כל שניה סוגרת את המסך נעילה ופותחת,רושמת,סוגרת,פותחת,רושמת,סוגרת

ורק אחכ הבנתי כמה שזה בטח היה מפגר מצידי

הגענו לתחנה,

"יקירי,"

*נהמה של עייפות ושל 'מה את רוצה ממני*

ויורדים מהאוטובוס

אני מציקה לו קצת,ואחריי שרואה שהוא עדיין יבש,

אני אומרת לידיד בצחוק "הוא בטח מקלל אותי בלב עכשיו",מר בחור מחייך חצי,

לא-

רבע חיוך,

ומעביר ליטוף עם אצבע אחת על קו הלסת שלי

אני אומרת לידיד שאני אתקדם כבר לרכבת עם הבחור,ושישיג אותנו

אבל הידיד נדחף בכל זאת,

אני אומרת שבאלי לקנות מזון,למרות שאכלתי בבסיס,

אולי שווארמה,

אני מותחת ביקורת על צמחונים ואיך שהם דוחים אותי הידיד מסכים ואנחנו חולקים ברופיסט,

בזמן שהבחור שלי שותק והולך כמו צל לצידי,שותק

אנחנו מגיעים לצומת דרכים,ודרכינו נפרדות,

אני נקרעת בין המחשבה מה לעשות,אני מציעה למר בחור ללוות אותו קצת,והוא אומר לי "לכי תאכלי איתו,אני הולך לאוטובוס לעיר"

הוא אומר "נתראה בשני"

ואני מנשקת אותו,

ואומרת לו "כן..בטח,אתה בטוח תתחמק ממני כל השבוע הזה"

והוא הולך.

בתור לשווארמה הידיד שאל מי זה,

"חבר שלי"

ובפנים אני מרגישה כמה שאני רוצה לבכות ולמות מרוב האהבה שלי כלפיי הבן אדם הזה

ולא מבינה למה אני זוכה ליחס כ"כ מייבש,

ולא מבינה כלום בעצם

אני מרגישה שהוא לא באמת מרגיש משהו כלפיי ובאלי ממש למות

אני צריכה לשאול אותו מה הוא מרגיש..

אבל זה חייב להיות פנים מול פנים,

כי רק אז אדע אם הוא משקר או לא.

מהרגעים שאני נתקעת לגמריי במציאות משלי

קערת זכוכית מונחת לפניי,ואני מתחפרת בשאריות של האוכל עם המזלג

בוהה לתוכה כיאלו אראה את העתיד לקרות בתוכה

האמת שסתם יש לי לאגים היום כי לא ישנתי בכלל הלילה כי דיברתי איתו מהשקיעה עד הזריחה של הבוקר למחרת

דיברנו על דברים עמוקים

ועל דברים עמוקים פחות

והיו גם הודעות זימה

ספגטי עם טונה ובולגרית

אני חושבת שלא אמורים לאכול ככה,בשילוב הזה

הטונה עשוייה מסיבים,כמו שיערות שיערות קטנות

מעניין אם גם שאר סוגיי הבשר ככה

והבולגרית עשוייה מפירורים ממש קטנים,

אני יכולה לראות את זה מבלי באמת להתקרב

מעניין איך כל הזמרים מוכרים את נשמתם לאילומנטי

מעניין מה הם מציעים להם כדי שיתאגדו ביחד איתם במטרה לשטוף לנו את המוח

ומעניין איך האילומני יוצרים קשר עם הזמרים האלה

ומעניין איך האור מגיע אלינו לכדוה"א,זה באמת מהשמש כיאלו? 

אני זוכרת שפעם נסעתי באוטובוס מהבסיס ושמעתי מישהו מסביר לחייל אחד שעשה מעצמו אדיוט גמור לפניי כן בתחנה,שצעק לחברה שלה שהוא ייצא מהצבא כדי שיעברו לגור ביחד בבתקה בחורש ויהיו להם תרנגולות ועיזים משלהם וילד

ואז סלסל לה שיר כלשהוא במזרחית

הוא הסביר

איך האור מגיע אלינו

והסביר לו על מהירות האור ובאיזה מהירות הוא נע

חבל שלא באמת התעמקתי בשיחה

מעניין האם כל הבנים נכנסים למערכת יחסים מבלי שהם באמת אוהבים

הרוב בטח כזה "היא נראת בסדר,מה אכפת לי,זה זיון קבוע,אני רק צריך לשמור איתה על קשר מינימלי יומיומי"

אני מתחילה להרגיש שרק עכשיו הוא מתחיל להתאהב בי

אחריי שהראתי לו את האני האמיתית ושהייתי משתפת אותו במחשבות וביצירות באופן יומיומי

וגם אחריי ששכבנו,אבל זה שולי

מעניין

האם באמת מצאתי כאן אהבה אמיתית ובן זוג לחיים?

אני באמת אוהבת אותו

איזה כיף זה שיש בלוג ואני פשוט יכולה לשפוך לכאן כל דבר שעובר לי בראש

מבלי שיהיה אכפת לי ממה האחרים חושבים

זה כמו חברה הכי טובה,רק בלי הקטע ששופטים אותך על דברים.

קשה לי איתך מר.בחור

קשה לי איתך ככ

זה שאתה נכה רגשית ולא מסוגל להתחייב באמת

ולהגיד מילים מתוקות

ולהגיב פעם אחת בצורה לא ככ מייבשת

ובכלל,להתנהג כמו שבן זוג מתנהג

זה..לא נחמד

לא בכיתי בגלל מאז שנהיינו ביחד,

והערב אני מרגישה שהדמעות עומדות בעיינים

אני מבינה את הבנות האחרות שהיו לך לפניי,

למה הן נטשו אותך מיד.

אתה לא תצליח לתחזק מערכת יחסים לעולם כל עוד אתה ככה

והרי אמרת שאתה רוצה להתחתן בקרוב,ומערכת יחסים יציבה ואוהבת

אני מוכנה להביא לך את כל העולם מ'

בחיים לא הייתי מאוהבת ככה,

אני מסנוורת מאהבה לגמריי

תמיד אומרים שיש מישהו שאוהב יותר ומישהו שפחות

תמיד הייתי הצד שאהב פחות,

הם היו רודפים אחריי,אני הייתי מייבשת אותם,גורמת להם להתחנן לתשומת לב

ועכשיו אני הצד שרודף ומתחנן.

מצחיק,לא?

אני נשבעת בכל מה שיש לי ובכל מה שיקר לליבי,

שאני אשקיע כל קמצוץ כוח נפשי ופיזי שנותר בי כדי לשמור עלייך חתיכת אדיוט יקר שלי

אני אבכה כמה שאצטרך לבכות

אני אסבול כמה שתרצה שאסבול

אני מוכנה לספוג הכל

רק כדי להשאר איתך.

ואם תעזוב אותי,איי פעם,

אני מאחלת לך שתמצא מישהי שתאהב אותך לפחות מחצית ממה שאני אוהבת אותך.

"יום אחד הבגדים שלי היו על הרצפה

יום אחר בקבוקים רייקים

אני לא אומרת שהוא האחרון שלי

אבל הוא היה יכול להיות"

וכמה שתיתי היום לבד,

בבית,

בחדר,

לבד לגמריי

על הספה שלי,קבורה בין כריות ושמיכות עם וויסקי שממש כאב לי לקנות אותו,אבל הבטחתי לעצמי שאשתה טיפונת בכל פעם

וניסיתי להבין מה קורה ומה לעשות

הדבר היחיד שהבנתי זה שאני נשאבת לאט אבל בטוח אל עבר אלכהוליזם.

שמצאת את הנקודה הזאת

וייסרת אותי למרות שהתחננתי שתפסיק כי אין לי כבר כוחות

שרק לחצת יותר חזק ככל שביקשתי שתפסיק

ושאמרת לי בקול מתגרה שאתה לא תפסיק אף פעם

החיוך שלך וה"ואו" שהרגשת עד כמה אני רטובה

המאסז' החזק הזה שעשית,בדיוק מה שהייתי צריכה לשרירים שלי אחרי שבוע ככ לחוץ

אני ככ אוהבת אותך,כל דבר בך,

את העיינים,את הקמט הזה מתחת לעיינים

את ריח הגוף שלך מעורבב בריח סיגריות ואלכהול שנודף ממך

את חום גופך

את הידיים החזקות והאצבעות הארוכות

את השיער שאני כל כך אוהבת להעביר בו את הידיים

הכל

השפתיים הרכות האלה,השיניים הלבנות האלה

הזיפים הקטנים אחריי יום בלי גילוח

קו הלסת

הצוואר

ובאותו ערב,כשהיית קצת שתוי והתכרבלנו ביחד

תפסת אותי בכוח והצמדת למיטה ולחשת ברוסית שאתה יודע שאני אוהבת את זה ככה,שאתה הטורף ואני הטרף שלך

ואיך הירכיים שלי רעדו אז,וכל גופי השתוקק אלייך

איך גירית אותי,בזמן שאני במחזור

נאנקתי ולחשתי בעיינים עצומות

"מה אתה עושה לי.."

"מחרמן אותך טילים.

את תזכרי בזה כל השבוע ופשוט תתחרפני

שבוע שלם את תתחרפני."

"אני לא בהריון"

צעקתי לחברות לחדר בעודי זורקת דברים רנדומליים לכל עבר מרוב התלהבות ומנופפת בידיים כמו משוגעת

את הפלאפון אגב,חיפשתי 20 דקות שלמות אחריי זה

אכלתי סרטים במשך שבוע וחצי עד שנשברתי וקניתי בדיקת הריון בייתית ב30 שקל בסופר פארם

המוכרת ניסתה לדחוף לי ערכה שנייה במבצע של 10 שקל,

"אני צריכה רק אחת" אמרתי ברוב טיפשותי

את הערכה קניתי יחד עם ספריי קרטין משקם לשיער ומסיכה,כדי שלא יראה כיאלו באתי רק בשביל הערכה,

כדיי לא לעורר חשד.

בוקר למחרת עשיתי את הבדיקה בתחנת רכבת,הכל חשאי וסודי

יצאתי חצי שעה לפני בוא הרכבת,הייתי בטוחה שזה תהליך מורכב הבדיקות האלה

עשיתי פיפי על הבדיקה וחיכיתי

וחיכיתי וחיכיתי

בשלב הזה הייתי באדישות מוחלטת,אולי זה קשור לעובדה שזה התרחשב ב3 בבוקר ואולי כי על הזין שלי הכל

קו אחד?ואללה מגניב

2 קווים? הריון,בסדר..קורה,באסה

אחריי רבע שעה רציתי לזרוק את הבדיקה כבר,שהראתה קו אחד

וכל פעם שבאתי לזרוק אותה לפח הגנבתי מבט נוסף..אולי ברגע שאזרוק את הבדיקה הקו השני יתווסף מבלי שאראה

ואז אמשיך לחיות את חיי באשליה שאני לא בהריון ופתאום מבלי לשים לב אמצא את עצמי עם צירים פולטת יצור צווח מהוואגינה.

אחריי שהרגעתי את עצמי והפמנתי שאין הריון ושהרחם שלי ריק המשכתי לדרכי לבסיס

דיברתי עם החבר מאוחר יותר באותו היום והוא שכנע אותי לערוך עוד בדיקה,"בדיקת כפל".

אז באותו היום עצרתי בדרך מהבסיס לבית במרכזית החדשה

ונכנסתי לסופר פארם

הערכות הריון נעו שם בין 60-100 שקל

למה בתל אביב הערכות יותר יקרות?

אגב,את אותו ספריי קרטין משקם מצאתי בתחנה ב10 שקל פחות 

אז קניתי ערכה ב30 שקל יותר,וספריי משקם נוסף ב10 שקל פחות ושמתי פעמיי לקופה לשלם,

בקופה היה תור

2 סטודנטיות ובחור שנשרך אחריהן

הן התווכחו עם המוכרת על המחיר של מגבונים לחים ובדין במשך נצח

והבחור שלהן בהה בי במשך כל אותו נצח כיאלו אני חייזר,

מה,אסור לי לקנות ערכה לבדיקת הריון? אולי זה בכלל לא בשבילי! מה אתה שופט אותי!תפסיק!

גם המוכרת נעצה בי מבטים שופטים,אבל הרגשתי יותר בנוח להשפט על ידה מאשר ע"י הבחור הפוזל ההוא

קניתי את הערכה,עטפתי ב2 שקיות וקברתי אותה עמוק בתיק,מה שחסר זה רק שאמא תגלה שהבת שלה לא שמרה את עצמה לליל הכלולות ושהיא מזדיינת בלי קונדום.

בוקר למחרת ערכתי את הבדיקה שוב בשירותים של התחנת רכבת

 הפעם הייתי באיחור מטורף

וברגע שסיימתי להטיל את מיימי על המקלון שמעתי את הרכבת נכנסת לרציף

סגרתי את המכסה של המקלון זרקתי לתוך שקית ורצתי לרכבת,את התוצאה אקבל כבר ברכבת עצמה,ניחא

אז אחריי 10 דק' בדקתי-והיי,שלילי שוב

ברגע הזה פלטתי אנחת הקלה מטורפת ומיד עידכנתי את הבחור.

אבל המחזור עדיין לא הגיע

לא יום אחריי ולא יומיים

רק כעבור שבוע נוסף מאז הבדיקה האחרונה

שזה במצטבר שבועיים ומשהו,כמעט 3 שבועות איחור!

הוא התחיל בהפתעה,אחריי שכל השבוע היו לי כאבים עמומים מחשידים בבטן התחתונה

והייתי בטוחה שזה כאביי התפתחות עובר או משהו

אבל לא,אמא טבע העניקה לי את המתנה החודשית ובעיקר הרבה שלווה נפשית,

תודה אמא טבע.

~

יום חמישי ,באותו יום שקיבלתי את המתנה החודשית,באתי למר בחור,והוא היה שיכור

לא שיכור-שיכור,אבל בקטנה

הוא הדיף ריחות משכרים של וויסקי ושמפו 'פינוק' ובושם כלשהוא שלא זיהיתי

אחריי כמה דקות שיחה ואחריי ששבענו מגלידה ושוקולדים הוא אמר בואי לישון

אז הלכנו

נשכבנו,הוא על המיטה ואני עליו,ראש על החזה

מקשיבה לפעימות ליבו ומסניפה את הריח שלו עמוק לריאות שלי.

הוא חייך הרבה וצחק

אני אוהבת כשהוא שיכור

הוא אמר לי מילים שבחיים לא חשבתי שהוא יגיד

אחריי זמן מה ששכבנו בשקט בחושך,בזמן שאני מעבירה אצבעות בשיער שלו ומביטה בעיינים הסגורות שלו

הייתי בטוחה שהוא נרדם,עד שהוא התחיל לדבר

"אני מפחד..

אני מפחד שבגלל שאני כ"כ סגור וקר ולא מסוגל להפגין רגשות את תלכי ממני

אני מצטער

אל תקחי אותי ככה"

ובאמת שבאותו רגע נקרע לי הלב,והדמעות עלו לי לעיינים

אני כ"כ אוהבת אותו ואני אוכלת תסביכים עליו כל יום;

למה הוא אמר ככה,ולמה הוא עשה ככה,למה הוא לא מתקשר ולא כותב

אולי הוא בוגד בי,בטח יש לו עוד אחת-דברים בסגנון.

איך הוא יודע שהעובדה שהוא קר כ"כ מפריעה לי?

ואז הוא אמר לי

"את מיוחדת ואני לא רוצה לאבד אותך

אני באמת מיוחדת ושונה מהשאר

אני שמח שמצאת אותי ושעשית את הצעד הראשון

כי אני לא הייתי מסוגל

את בחורה לחתונה,בחורה שצריך לשים לה טבעת על האצבע מהרגע הראשון

את נאמנה,לא מהאלו שמסתכלות לצדדים כדי למצוא יותר טוב"

מזל שהיה חשוך בחדר,כי הזלתי דמעות כמו ילדה פגה

לא ידעתי מה להגיד

אני גם לא זוכרת איך הגבתי

הוא ריגש אותי כמו ששום גבר לא ריגש אותי,

אני רואה אותי איתו לנצח

אבל אני יודעת שאנשים לפעמים מפרים הבטחות

ומילים מאבדות משמעות אחריי זמן מה

אז אני לא בונה ציפיות,אבל

אלוהים,

כמה שאני אוהבת את הגבר הזה

וכמה אני מוכנה להקריב למענו

וכמה שאני רוצה אותו לנצח איתי.