נעמה לא הייתה מופתעת, היא ידעה שזה מה שהולך לקרות, אבל התעצבנה עד מאוד. אביה סיים לדבר ויצא מהחדר בטריקת דלת, היא לקחה את אחת הכריות שהיו מונחות על המיטה וזרקה אותה על הדלת בעצבים.

***

"לא הייתָ צריך להגיד לה את זה עכשיו," לילי גערה בבעלה, אשר הסתכל על החדר של מאיה והתקרב אליו. הוא ראה אותה ואת עידו צמודים מאוד אחד אל השני.

"מאיה" הוא השתעל עד שגרם לשניהם להבחין בנוכחותו, עידו מיהר להתנתק ממאיה - "לילה טוב." הוא אמר ויצא מהחדר. למרות שהוריה ידעו שהם חברים, הוא לא הרגיש בנוח לידם.

כשיצא מהבית, הוא כתב למאיה הודעת טקסט - 'אני שמח שהכל בסדר עכשיו.'

***

הבוקר עלה ונעמה התלבשה לבית הספר, היא כבר הייתה מוכנה ורצתה לצאת מוקדם כדי לא להיתקל בהוריה, אבל הם כבר היו ערים. "אני הולכת," היא הודיעה.

"יש לך עוד זמן," אימה זרקה מבט על השעון ואמרה, "בואי תקחי את האוכל."

על השולחן היו מונחות שתי לחמניות, אחת לה ואחת למאיה. היא הכניסה אחת בתוך התיק ושתתה חצי כוס מים.

היא הניחה את רצועת התיק על כתפה, "ביי אמא." הודיעה, ויצאה מהבית והציצה לאחור, התקרבה לפח אשפה וזרקה בו את הלחמניה.

***

השעה הייתה עשר בבוקר, השיעור השלישי התחיל. המורה דיברה והסבירה על מלחמת העולם הראשונה, הייתה דממה בקרב התלמידים שלא העיזה לקטוע את דיבורה.

"אף פעם לא חשבתי ששיעור היסטוריה יכול להיות יותר משעמם מזה." שגיב, שישב ליד נעמה מילמל והסתכל על השעון כל מספר שניות.

"הזמן לא עובר." היא נאנחה והניחה את ידה על השולחן ואת ראשה הטתה הצידה לכיוון הדלת. הדלת, כמראה קסם, נפתחה וממנה יצאה ליאת שהתקרבה אל המורה ולחשה לה משהו באוזן.

שגיב הזדקף וחייך בליבו כשראה את ליאת, הוא קיווה שהתכנית תעבוד.

"ליאת?" היא שאלה בליבה וסרקה אותה שוב ושוב כדי להיות בטוחה שזאת באמת היא.

"נעמה, את יכולה לצאת." המורה אמרה.

"אני?"

"כן, נעמה, בואי." ליאת ענתה במתיקות שנעמה כלל לא אהבה. היא קמה מהכיסא ויצאה מהכיתה ממתינה לדברי ליאת. הן יצאו מבניין הכיתות ונשענו על הגדר בפתח בית הספר, "למה קראת לי?"

"רציתי לדבר איתך." ליאת ענתה, "את זוכרת את הפגישה הקודמת שלנו?"

"כן." נעמה קמה מהגדר והתיישרה.

"אני לא רוצה שתברחי לי שוב, אני רוצה שנדבר. את מוכנה להיות כנה איתי? אני חושבת שהשיחה הזאת תועיל לשתינו."

"כן," היא ענתה בשקט והרגישה שזה הזמן לפרוק הכל.

ליאת הייתה רזה וגבוהה, עם שיער חלק שלעיתים הייתה אוספת אותו לאחור והייתה נראית כמו דוגמנית אצילה. וכשהייתה לובשת מכנסי סקיני ג'ינס עם מגף ארוך ומשקפי שמש, זה היה ניראה כאילו שלפו אותה ממגזין אופנה נחשב. לדבר עם מישהי כזאת על נושא כמו הפרעות אכילה היה ניראה לנעמה כמו משימה בלתי אפשרית.

"תספרי לי קצת על עצמך, נעמה..." ליאת ביקשה, ומאותו רגע נעמה התחילה לדבר וליאת הקשיבה בסקרנות. היא הייתה כמו החברה הטובה שמקשיבה לכל. נעמה סיפרה לה על החברים, משפחה, על הרגעים הטובים ואפילו על העצובים, ובין היתר על הפרעות האכילה.

"אז ככה בעצם הכל התחיל?"

"אפשר לומר," היא אמרה, "תמיד רציתי להיות יותר טובה מכולם; בלימודים, בחברה ואפילו גם מבחינה חיצונית."

ליאת פצתה את פיה כדי לדבר, אבל הפלאפון שלה צלצל. "הלו? אוקיי... אני כבר באה."

"אני מצטערת, נעמה, אבל אני צריכה ללכת."

"אני רק רציתי לשאול אותך משהו," היא אמרה, מצפה בקוצר-רוח לשמוע מה קורה בענין האישפוז.

"אני מצטערת, מותק, אנחנו נדבר בפעם הבאה, קוראים לי דחוף." היא אמרה, "אבל שמעתי שאת לא מחבבת את שיעורי היסטוריה, אז אני מקווה שאת שמחה שקיבלת פטור מהשיעור." היא צחקה.

"כן, איך את יודעת שאני לא אוהבת היסטוריה?" היא שאלה, "נו בטח, הרי אין אף ילד שאוהב הסטוריה."

"אני דווקא בתור ילדה תמיד אהבתי את השיעור הזה," היא אמרה וסידרה את החולצה, "הידיד שלך אמר לי, אם אני לא טועה קוראים לו שגיב..."

"שגיב?" היא שאלה, "מה זאת אומרת, איך את מכירה אותו?"

"הוא התקשר אליי, את לא ידעת מִזה?" היא שאלה בהיסוס.

נעמה בערה מבפנים, "הוא ביקש ממך לבוא?"

"כן." היא אמרה והפלאפון שוב צילצל, "אני מצטערת, נדבר יותר מאוחר, להתראות!" היא יצאה מהשער ונכנסה לתוך המכונית שלה.

***

למאיה ולעידו הייתה שעה חופשית, שניהם ישבו יחד על הדשא. "אתה חושב ששמנתי?"

"לא," הוא צחק ונישק את ידה, "גם את כן את תמיד תישארי יפה."

"איך לא שמנתי אם אני בהריון?" שאלה, "אתה יודע, אפרופו הריון, אנחנו צריכים לדבר על זה עם ההורים שלי."

"את בטוחה?"

"מה זאת אומרת אם אני בטוחה? אתה רוצה שאני אפיל את התינוק?"

"לא, מה פתאום!" הוא נרתע, "התכוונתי אם את רוצה לספר להם את זה בשלב הזה של ההריון."

"אני חייבת," היא אמרה וקולה היה חסר ביטחון, "או שלא... אני כבר לא יודעת."

הוא לקח שוב את ידה, אחז בה חזק והניח על בטנה, "את מבינה שיש פה תינוק?"

"הוא עדיין לא תינוק." היא אמרה, "ואם זו תינוקת?"

"ואם אלו תאומים?"

היא צחקה, "אולי שמינייה!"

"ואם הם יהיו דומים לך, הם יהיו מדהימים, פנימית וחיצונית."

היא חייכה ונשמעה כמו אמא אמיתית; "אבל העיקר שיהיו בריאים."

העונה הראשונה של "אמא בת 16" עומדת להסתיים, ואחריה תעלה עונה שנייה. לכבוד פרק הסיום, אני רוצה את עזרתכם - למצוא שם/שמות לתינוק/תינוקת של מאיה.

אתם מוזמנים להציע כל שם שרק תרצו ולפני פרק הסיום נערוך מעין סקר ובו ייבחר השם. כל שם שתציעו אני ארשום כאן