דלת הכניסה נפתחה וממנה אביה של מאיה יצא. עידו מיהר להתנתק ממאיה, הוא היה צמוד אליה עד כדי כך שהם היו יכולים להרגיש את הנשימות אחד של השניה. עידו לא רצה להיכנס לוויכוח איתו, לכן הוא התנצל ואמר שהוא מתכוון ללכת.

"חכה, עידו," האב קרא לו, " מאיה סיפרה לנו שהתינוק לא שלך."

"כן." עידו אמר, מצפה להמשך.

אביה של מאיה נשבר והתנצל, הוא הסביר לעידו שלא התכוון ליחס המשפיל שלו כלפי עידו והיה שמח אם היו פותחים דף חדש.

***

השמיים החשיכו ונעמה הייתה בחדר, יושבת על המיטה הגדולה כשמחצית מתכולת הארון היתה לצידה, הבגדים היו מפוזרים אחד על השני בערימה ענקית. היא מיינה את הבגדים והכניסה אותם למזוודה גדולה.

היא חשבה על תכנית ותיכננה אותה לפרטי פרטים, שלא יהיו תקלות בדרך. רק המחשבה על האישפוז גרמה לה לא לרצות לגור עם האנשים שרוצים שהיא תתאשפז, היא שללה את זה על הסף, "אין מצב." היא אמרה לעצמה.

"אבל אם לא להתאשפז," היא קיפלה חולצה לבנה והניחה אותה בתוך המזוודה, "לפחות יהיה לי מה ללבוש בזמן שאני אהיה רחוקה משם, רחוקה מפה..."

היא קמה מהמיטה ולקחה כלי רחצה, בושם, תכשיטים וכסף והכניסה אותם למזוודה שהייתה מלאה בדברים.

לילי התקדמה לחדר של נעמה, לומר לה להכין את הדברים לאישפוז, אבל ברגע שפתחה את הדלת וראתה את המזוודה מוכנה היא התפלאה, "אלו הדברים למחר?" שאלה ליתר ביטחון.

"כן." נעמה אמרה.

"פשש, הפתעת אותי." האם חייכה ויצאה משם.

"מה שאני אעשה מחר יפתיע אותך עוד יותר." היא מילמלה לעצמה והדליקה את המחשב, חלון קטנטן נפתח ובו הודעה משגיב;

'על איזו תכנית דיברת?' הוא שלח.

'תגלה מחר' היא הקלידה.

'את לא הולכת לעשות שטויות, נכון?'

'אתה מכיר אותי, אני לא אעשה שטויות'

'אני מכיר אותך... בגלל זה אני דואג'

'אני לא מבינה', היא כתבה, 'אתה איתי או לא?'

'תמיד איתך' הוא כתב, למרות שהיה רוצה לנזוף בה שלא כדאי לה לעשות את זה, שלא כדאי לה להתעסק עם הדברים האלו ולשחק אותה הילדה הרעה כי על טעויות משלמים ומה שנעמה עושה כאן זו טעות ענקית.

אבל הוא ידע שאם היא תחשוב שהוא איתה, היא תסמוך עליו ותגלה לו מה התכנית וכך הוא יוכל לעצור אותה. הוא רוצה חברה בריאה ותו לא, הוא רוצה מישהי שיוכל ללכת איתה למסעדה ולאכול עד שהבטן תכאב, הוא רוצה מישהי שאחרי ארוחה - ואפילו הכי קלה - לא יהיה בו את הפחד שכשהיא תאמר שהיא מתכוונת ללכת לשירותים, היא תלך להקיא.

נעמה ניתקה את השיחה והלכה לישון, מצפה ליום שיגיע בתקווה גדולה שהתכנית תצא לפועל.

***

"נעמה," לילי נכנסה לחדר והורידה לה את השמיכה מהפנים, "קדימה, את צריכה לקום." היא זירזה אותה.

לנעמה היו פרפרים בבטן, היא הייתה לחוצה אבל לא הראתה את הלחץ והדאגה, היא הקרינה אדישות כלפי חוץ למרות שלא הרגישה כך בכלל.

אחרי שהתארגנה, שגיב התקשר אליה, "כן, שגיב?" היא הניחה את הפלאפון על כתפה והצמידה את האוזן לפלאפון בזמן שהתארגנה.

"היי," אמר ואיחל לה בוקר טוב, "ביטלו לי שעתיים ראשונות בבית ספר, את רוצה שאבוא איתך?"

"בכיף."

"אבל לפני זה את חייבת לספר לי מה את מתכננת לעשות."

"לא ידעתי שאתה כל כך סקרן."

"אני לא סקרן, אני פשוט דואג לך, זה הכל."

"אמרתי לך שאין לך ממה לדאוג." היא אמרה ונעלה את נעלייה, "אנחנו יוצאים עוד שעה, אבל אתה יכול לבוא עכשיו אם בא לך."

***

מאיה התעוררה וירדה למטבח, אימה הגישה לה ארוחת בוקר עשירה, "הו," היא התפלאה, "בשביל מה ההשקעה?"

"את צריכה לאכול בריא, וגם לדאוג לבריאות של הילד." לילי מרחה גבינה לבנה על פת לחם והסתובבה אל מאיה, "אני לא מאמינה שלילדה שלי יהיה תינוק."

מאיה חייכה והסתכלה על הבטן שגדלה מיום ליום, "האמת, גם אני לא מאמינה."

***

"עידו, חכה!" יסמין ראתה את עידו נשען על גדר בית הספר עם חבריו. היא לבשה חולצה צמודה שהבליטה את החזה וחצאית קצרצרה שהדגישה את גופה המעוצב.

ברגע שהגיעה אליו וחלפה על פני התלמידים נשמעו שריקות לעברה, לא היה ניתן להתעלם מהיופי ומהנוכחות שלה, אבל היו כאלו שהעידו שעם מישהי כזו לא מתעסקים, אחרת מפסידים, והרבה.

כשהגיעה לעידו היא התקרבה אליו, "מה נשמע? מלא זמן לא דיברנו." היא אמרה ונשקה לו בלחי, "איפה חברה שלך?" היא סרקה את חבורת הילדים שהייתה סביבו ולא ראתה ביניהם את מאיה.

"היא מגיעה יותר מאוחר."

"הבנתי." היא אמרה ונשענה לצידו על הגדר, היה נידמה כאילו הוא מתעלם ממנה אבל היא לא הרפתה ונישארה איתו.

מאיה ירדה מהאוטובוס וראתה את עידו לצד יסמין, היא התקרבה אליהם והסתכלה על יסמין במבט עצבני.

"וואו מאיה," יסמין הסתכלה על הבטן שלה ואז הזיזה מבטה לעבר פניה וחייכה באילוץ, "השתנית מהפעם האחרונה שראיתי אותך."

"כן, הא?" שאלה בחוסר עניין, "עידו, אתה יכול לבוא רגע?" היא לקחה את ידו של עידו והם נכנסו לאחת הכיתות.

"מה אתה עושה איתה?" היא שאלה.

"כלום, מה יש לי לעשות איתה? אני לא אוהב שאת מכניסה לעצמך דברים לראש, לא קורה כלום, תירגעי."

"אני רואה שלא קורה כלום, אבל היא פרחה שכל מה שמעניין אותה זה איזה בחור שתוכל לסנגר אותו, וניראה לי שהיא בחרה בך."

"די, מאיה," הוא אמר והחזיק את ידה כשהוא מנסה להרגיעה, בזמן האחרון נימאס לו מהדרמות שלה אבל לא היה רוצה להיכנס איתה לריב, "את יודעת שאני אוהב אותך?" הוא נישק אותה.

יסמין חיפשה את עידו במסדרונות בית הספר, היא סימנה אותו כמטרה והיא תנסה להשיג אותה בכל דרך אפשרית. היא עקבה אחרי עידו וראתה אותו ואת חברתו מתנשקים כשהיא מציצה עליהם מהרווח בין המשקוף לדלת.

"עידו, חברים שלך לא מדברים עליי?" מאיה התנתקה מעידו וליטפה את פניו.

"למה שידברו עליך?"

"על הבטן, על זה שהשמנתי. לא שמת לב מה יסמין אמרה לי קודם?"

הוא צחק, "לא שמים לב."

"אבל כן ישימו לב לזה אחר כך, כשהם ידעו שאני בהריון הם יתפוצצו." באותה השניה שמאיה אמרה את זה, יסמין לקחה צעד לאחור והתרחקה מהכיתה.

היא חשבה שלא שמעה טוב, אבל השמיעה שלה הייתה מצויינת, אך בכל זאת היא לא הבינה - מאיה בהריון?

אחרי שעיכלה את המידע היא חייכה לעצמה בערמומיות וכבר תיכננה איך לפרק את הזוגיות בין השניים.