"עקבת אחרי?" מאיה שאלה.

"מה?" הוא היה מבולבל מהתשובה "מה פיתאום, אני אומר לך שעבדתי שם."

היא שילבה את ידיה על מותניה וניסתה להישאר חזקה, אך בבת אחת היא נאנחה ועיניה החלו לדמוע. היא התקרבה אליו והתכוננה ללחוש לו באוזן על ההריון, אך לא היה לה אומץ והסתפקה בדברים האלו : "אני צריכה לדבר איתך."

"בואי עכשיו, הזמן לא יברח." הוא החזיק את ידה ומשך אותה לאורך המסדרון. הוא פתח דלתות של כיתות, כדי למצוא כיתה פנויה כדי שיוכלו לדבר בשקט.  בסוף המיסדרון הייתה כיתה ריקה, הוא הכניס אותה לתוכה וניכנס אחריה.

"מה רצית להגיד לי?" שאל והלך להדליק את המזגן "אני סומך עלייך בעיניים עצומות, אבל תגידי לי את האמת; את לא בוגדת בי. נכון?" שאל בהיסוס והתקרב אליה, נגע בידיה.

"מה פיתאום, איך אתה יכול לחשוב ככה?" היא העיפה את ידיו מעליה והפנתה לו את גבה.

"אז למה קנית את הערכה לבדיקת ההריון? את רוצה לספר לי משהו, מאיה?"

"אני לא מאמינה," נאנחה והסתובבה אליו "אתה עושה את עצמך, או שאתה באמת לא חשדת? אני בהריון, עידו, אני בהריון מרועי."

"את מה?" לקח לו מספר שניות בודדות כדי לעכל את מה ששמע. "בהריון? מה הריון עכשיו, לעזאזל? אני חשבתי שקנית את זה בשביל חברה. זה מה שלפחות קיוויתי לשמוע." כיווץ את ידו לאגרוף והכה על השולחן מרוב העצבים.

מאיה הסתכלה עליו ופתאום הרגישה אשמה, הוא התנהג כאילו הוא כועס עליה בגלל שנכנסה להריון.

"עידו, זאת לא אשמתי," אמרה בתמימות.

הוא נאנח "אני יודע, אני מצטער. את בטוחה שאת בהריון?"

"כן, עשיתי שתי בדיקות, אני בטוחה."

"עשית כבר שתי בדיקות, ולא אמרת לי כלום? חשבת להשאיר אותי במצב הזה מבלי לדעת כלום?"

היא שתקה.

"מה? את באמת לא התכוונת לספר לי?"

"התכוונתי לעשות הפלה."

"מה?" עוד ידיעה מלחיצה נפלה עליו "יש לך פה תינוק" אמר בכעס, הוא החזיק את עצמו לא לצעוק.

"אני יודעת," אמרה "אבל מה אני אעשה? אני בת שש-עשרה, אתה בן שמונה-עשרה עוד מעט, זה ניראה לך נורמאלי. חוץ מזה, התינוק הזה מרועי."

הוא לא אמר מילה, רק ניסה לחבר את המילים המתאימות כדי שישמע בדיוק כפי שהוא מרגיש "התינוק מרועי, ולמרות שהוא היה זבל לא מגיע לו שיהיו לו ילדים. אבל התינוק הזה גם שלך."

"אתה לא כועס?"

"ממה יש לי לכעוס?"

"כי הוא לא שלך."

"אבל הוא שלך, וכל מה ששלך זה דבר ניפלא."

"אבל בכל זאת, הוא מרועי," אמרה "אני חושבת לעשות הפלה."

"מאיה," הוא אמר בכעס, אבל נירגע כשהבין שזה לא יעזור לו "אם תעשי הפלה, את תהרגי אותו, תהרגי את התינוק שלך. לא מעניין אותי מי האבא, מה שחשוב לי עכשיו זה התינוק שלך."

"עידו, עם כל הכבוד זאת ההחלטה שלי. לך אין זכות להחליט."

"מה זה?" הוא התפלא מצורת הדיבור שלה "אני חבר שלך. אין לזה משמעות?"

"ברור," אמרה, היא לא רצתה להוכיח לו שלא אכפת לה מדעתו "אבל במצב הזה לא, תבין אותי."

"זה התינוק שלך. את רוצה להרוג אותו? תהרגי" הוא לא התכוון לומר את מה שאמר, אבל העצבים השתלטו עליו.

הוא יצא מהכיתה בטריקת דלת.

מאיה ידעה שזה לא המעשה הנכון לעשות, התירוץ להפלה שתירצה לא היה הגיוני והיא לא התכוונה אליו כלל, כי אחרי שקראה את המכתב היא הבינה שרועי השתנה.

הסיבה האמיתית הייתה הגיל שלה, התגובה של המשפחה והחברים, והתגובות של האנשים שיראו אותה ברחוב עם הבטן הגדולה בשלבים מאוחרים של ההריון. היה לה חשוב איך המורים יגיבו, ואפילו איך האנשים שהיא לא מכירה יתנהגו.

היא שמעה את הצילצול והתקרבה אל החלון ופתחה אותו. האוויר הקר נכנס לתוך הכיתה ומאיה איפשרה לעצמה להזיל דימעה.

חבורה של תלמידות נכנסו לכיתה, מאיה מחתה את דמעותיה ויצאה משם לעבר כיתת הלימוד שלה.

***

שגיב ונעמה שמעו את הצילצול. הם קמו על רגליהם, וניערו את מכנסיהם מהלכלוך שנשאר על הריצפה.

"אתה בא?" נעמה התחילה ללכת וראתה את שגיב עומד מאחור.

"לא," גירד בראשו, הוא חשב מה לומר "אני הולך הביתה."

"או-הו, לא ידעתי שאתה מבריז."

"לא," אמר "אני לא מבריז. אני חייב ללכת היום מוקדם."

"אה, אוקיי." אמרה והביטה בו במבט מוזר "לא ידעתי. חשבתי שסתם אתה הולך."

"לא, אני לא." אמר ובלע את הרוק "ביי." הוא הלך לכיוון השני, לעבר שער בית הספר. הוא לא היה רגיל לשקר לנעמה והרגיש רע כאשר שיקר לה. אבל הוא ידע שהיא מסתירה משהו בקשר לבדיקות הדם, והוא היה חייב לברר מה.

***

מאיה נכנסה לתוך הכיתה ופגשה את עדי, הן הלכו לפינת הכיתה ודיברו בשקט כדי שאף אחד לא ישמע.

"סיפרתי לו." מאיה עצמה את עיניה ונאנחה. היא פקחה אותן לאט, פחדה מהתגובה של עדי.

"נו זה מעולה, מה הוא אמר?"

"מה את שמחה? אני רציתי לעשות הפלה מבלי שהוא יידע על ההריון."

"אז למה סיפרת?"

"כי הוא ראה אותי קונה את הבדיקת הריון."

"יואו," פלטה והניחה את ידה על פיה הפעור "איך הוא הגיב?"

"דווקא בסדר, אני חשבתי שהוא ישתגע כשידע על ההריון. אבל סיפרתי לו על ההפלה, ועכשיו הוא באמת השתגע."

"את רצינית? את באמת רוצה לעשות הפלה?" שאלה והביטה בה בפליאה.

"את מקשה עליי בכוונה? אם אני אחליט לעשות הפלה, אני גם ארגיש רע, בדיוק כמוך. אבל איך אני יכולה? אני בת שש-עשרה בסך הכל."

"זה מה שמשנה? הגיל?"

"כן!" אמרה כאילו זה מובן מאליו.

"חשבתי שאת חכמה מספיק, כדי לדעת מה היא הבחירה הנכונה. כניראה שלא."

"עכשיו את רוצה לעשות לי נקיפות מצפון?"

"אני לא יכולה לעשות לך," אמרה "אם עדיין לא עשית את ההפלה. תחשבי על זה, אני בטוחה שלא תהרגי חיים של מישהו,."

***

לילי החזיקה בשתי ידיה ערמת בגדים, והלכה לסלון. את הבגדים היא הניחה על הספה והתחילה לקפל כל בגד.

היא הדליקה את הטלויזיה, לאחר כמה דקות, והעבירה ערוצים עד שעצרה בטלנובלה אהובה עליה, ולגמה מהתה החם שהכינה לה.

היא נשענה על הספה, בעוד שהיא מקפלת את הבגדים ובאותו הזמן פוזלת לעבר הטלוויזיה, כדי לא לפספס שום דבר.

בין הדיבורים בספרדית, היא הצליחה לשמוע נקישות בדלת. היא קמה מהספה והלכה לפתוח את הדלת כשעינייה עדיין תקועות בתוך המסך.

"שלום," נער צעיר בן חמש-עשרה עמד בפתח הדלת.

"שגיב, מה נשמע?" היא הלכה צעד לאחור ואיפשרה לו להיכנס לתוך הבית.

"אתה רוצה לשתות משהו? לאכול?"

"לא. אני באתי לכמה דקות, לפני שנעמה תגיע."

"קרה משהו?"

"לא. אני רציתי לברר משהו."

"אל תבהיל אותי, דַבר."

"תיראי, אני דואג לנעמה. בזמן האחרון היא חיוורת וניראית לא ממש טוב. היא עשתה בדיקות דם ואמרה לי שהכל בסדר. וחשבתי, בגלל שאת אמא שלה, שאת יודעת מה קורה איתה. לי היא לא מספרת שום דבר, היא אומרת שהכל בסדר, אבל לא ניראה לי שזה נכון."

"תיראה, אם היא לא מספרת, אולי היא מעדיפה לשמור את זה לעצמה. אני מצטערת, אבל אני לא יכולה להכריח אותה לספר לך."

"זה בסדר, שהיא לא תספר, אני יודע שהיא לא תספר לי. אבל רציתי אולי לדעת ממך, אולי את תספרי לי.

"בוא, כנס," אמרה והתקדמה לעבר הסלון. הוא סגר את הדלת והתקרב אליה. "נעמה," לילי התיישבה על הכורסא ושתתה מהתה "אובחנה כבולמית."

כמה דברים;

1. קשה לי בזמן האחרון לכתוב פרק, כי אין לי מחשב ואני מעדכנת מחברות.

2. כתבו עליי פארודיה, למי שאותו זה מצחיק - מוזמן להיכנס ולהנות אין לי בעיה. אבל מי שלא - אני אשמח אם לא תיכנסו לשם, כדי לא לעורר מריבות.

3. שאלו אם כתבתי את הסיפור על משהו אמיתי שקרה. אז, חלקים מהסיפור אמיתים. החלק של ההריון - לא אמיתי.

4. התמונות לקוחות מהאתר הזה.

5. אתם הקוראים הכי מקסימים בעולם. אין עליכם, פשוט אין עליכם! יש נאצה, ואתם תמיד דואגים להגיד לי שזה לא נכון בצורה שמעלה לי חיוך על הפנים.

6. אני מקבלת ביקורות בונות, אל תחשבו שלא. אבל יש צורה לביקורת בונה, ואני תמיד מוכנה לקבל ביקורות בונות - אני מתייחסת אליהם ברצינות, ומנסה לגרום לכם להנות מהכתיבה. כי אחרי הכל, הבלוג בפעילים -אל תתנו לי הרגשה שהוא סתם הגיע לשם.

יש כמה בנות שאני מקבלת מהן ביקורות בונות, וכועסים עליהן בתגובות. אבל אני מקבלת את התגובות האלו, ומנסה לשפר 3>

7. אני קוראת כל תגובה ותגובה, אבל אני לא מגיבה, כי כמו שאמרתי אין לי מחשב כרגע, וכשאני נכנסת לבלוג אני קוראת הרבה תגובות ואין לי אפשרות וזמן להגיב לכולם. אז אני לא מעדיפה להגיב לחלק כן, ולחלק לא.

8. שוב, אתם הקוראים הכי מקסימים!

דרך אגב - מנוים, תגידו לי אם קיבלתם הודעה על הפרק.

~סיפור מדהים - כדאי לכם לקרוא. (: