סוף הפרק הקודם :
בחנות הסמוכה עידו קיפל את מכנסי הג'ינס שלקוחות מדדו והניח אותם אחד על השני. כשהבגדים הזרוקים על הריצפה לא ניראו באופק ואף לקוח לא היה בחנות, הוא הרשה לעצמו לצאת למספר דקות מחוץ לחנות, להרגיש את הרוח הקרירה חודרת לעצמות. הוא לקח את כוס הקפה שקנה לעצמו קודם ועמד על המדרכה ליד החנות, בעודו מחממם את ידיו עם כוס הקפה.
הוא בחן כל חנות וחנות, עיניו התמקדו בכל החנויות ובאנשים היוצאים מכל חנות עם שקית אחת לפחות. הוא שם לב שרוב החנויות כאן הן של ביגוד ולא מוצרים אחרים, כשעיניו חיפשו את השונה הוא ראה את בית המרקחת.
הוא התמקד בנערה שניראית לו מוכרת. הוא התבונן בעיניים, בשיער, בסיגנון הלבוש וניסה להיזכר מי זאת.
רק כאשר הסתובבה עם גופה לעבר עדי ואמרה לה להזדרז, הוא הבחין שזאת מאיה.
הוא התקדם לעברה בנחת וחייך חיוך מאושר, הוא ניסה לצעוק לה אבל ללא הצלחה. פתאום משהו משך את תשומת ליבו, מאיה הרימה את ידה, והערכה לבדיקת ההריון הייתה גלויה לנגד עיניו.
הוא עצר בפתאומיות ובהה בערכה ,וכשהיה קרוב מספיק כדי לקרוא את האותיות, הוא מילמל לעצמו בתדהמה מוחלטת ובייאוש "מאיה בהריון?"
"אמא בת 16" - פרק 18.
"לא," שינה את דעתו "היא לא יכולה להיות בהריון" אמר וניזכר בניסיון המיני שלהם.
טיפות גשם קטנות טיפטפו על שערו, הוא ניער את שערו הקצוץ בעזרת כף ידו, וכשהתקדם לעבר מאיה כדי לברר את העיניינים הבוס שלו קרא לו אל תוך החנות והורה לו לטפל בלקוחות שנכנסו זה עתה.
***
לילי הסתגרה בחדר ונשענה על הדלת. היא החלה להיזכר באירועים שבעבר לא ניראו לה חשובים, אבל היום במבט לאחור היא מבינה שהפרעות האכילה של נעמה התחילו מזמן - הצימצום הדרסטי באוכל, התאבון שירד מפעם לפעם, הריצות בבוקר והבקשה להירשם לחדר כושר.
הדמעות ירדו, ועם כל דימעה שצצה, כך עוד סימנים על הפרעות האכילה של נעמה התגלו.
היא הלכה מקצה החדר אל סופו, פעם אחר פעם, בקצב מהיר, כשהיא חושבת מה לעשות. היא הורידה את המעיל בכעס וזרקה אותו על המיטה.
היא הלכה במהירות והגבירה את הקצב, נעלי העקב שלה נקשו על ריצפת העץ. לפתע היא הפסיקה וישבה על המיטה, כשהיא מחמירה עם עצמה, ואומרת לה בליבה שהיא הייתה אמא לא טובה, ושלא בילתה מספיק זמן עם הבת שלה כדי לדעת מה עובר עליה.
***
שגיב התרווח בכורסא, העביר מדי פעם ערוצים בטלווזיה ואמר לנעמה כמה שהוא שמח שהיא בריאה, והודה שלא פעם התרוצצה לו בראש המחשבה שהיא חולה בגלל שהיא חיוורת תמיד.
בפעם הראשונה היא הרגישה אשמה שהיא משקרת למישהו. "רוצה לשתות משהו?" שינתה את הנושא והלכה לכיוון המטבח.
"לא, תודה" ענה בנימוס, ושוב נעמה חשבה שהוא ג'נטלמן אמיתי.
אחרי דקות בודדות נעמה חזרה מהמטבח עם שתי כוסות ובקבוק קולה. לפני ששגיב פצה את פיו כדי לומר לנעמה שהוא לא רוצה לשתות כלום, היא מזגה לתוך שתי הכוסות את הקולה והגישה לשגיב "אל תגיד לי לא."
הוא חייך ולקח את הכוס "תודה."
נעמה ישבה לידו והוקסמה מיופיו הנדיר, כשלפתע ראתה את אימה יורדת במדרגות לכיוונם "אני אפריע לכם רק שניה. נעמה, את יכולה לבוא?"
"אני עם שגיב"
"זה יקח כמה דקות."
"לכי, אני יכול להישאר פה לבד." שגיב התערב.
נעמה קמה מהכורסא, הרימה את כוס הקולה שלה מהשולחן והתקדמה לאמה "כן?" אמרה בקול כועס, אבל עם זאת מאופק.
"זה בקשר לבדיקות, אני רוצה לדבר איתך." לילי פנתה לנעמה בקול רציני וכנראה יותר מדי חזק, כך ששגיב שמע את השיחה.
"אמרת לי שהכל בסדר, נעמה."
"אה, כן שגיב, הכל בסדר.. אמא, בואי" נעמה לקחה את אימה הצידה והשאירה את שגיב מבולבל בסלון.
הן הגיעו למטבח ודיברו בשקט, לאחר שנעמה דרשה מאימה לא לגלות לאף אחד על הבדיקות. "את חייבת להבין אותי."
"אז זה נכון?" לילי שאלה.
"תיראי, לפני הבדיקות-"
"למה שיקרת לי כל הזמן הזה?" אמרה תפסה את פניה של נעמה בחיבה, בעוד שהן מסתכלות אחת לשניה בעיניים המבריקות של כל אחת מהן.
"אני לא שיקרתי."
"נעמה, הבדיקות לא משקרות, את בולימית! את חושבת שלי זה קל להגיד את זה, שהבת שלי-?"
"הבת שלך מה? משוגעת, מטומטת, חולת נפש?"
"נעמה.. לא התכוונתי שזה ישמע ככה. אני בסך הכל רוצה שתיהי כנה איתי ותגידי לי אם זה נכון."
היא בלעה את הרוק, אחרי הכל לא קל לה לשקר. "אני לא."
"כשתיהי מוכנה לדבר איתי, תבואי." לילי יצאה מהמטבח בכעס ועלתה לחדרה.
נעמה שפכה את הקולה בכיור והניחה את הכוס בצד, היא שטפה את פניה במים קרירים והלכה לשגיב.
"הנה את" הוא קם בדאגה מהספה "את אמרת לי שהכל בסדר. שהבדיקות-"
"שגיב," נאנחה והתקדמה אליו, היא ישבה על הספה ואחזה בראשה "מצטערת, לא בא לי לדבר על זה עכשיו."
***
מאיה שילמה על הערכה שקנתה ומיהרה להחביא אותה עמוק בתוך התיק. אחריה, עדי שילמה על קופסת מסטיקים ושתיהן יצאו מתוך החנות.
לפי בקשת המנהל שלו, עידו המשיך לעזור ללקוחות ולקפל בגדים בתוך החנות.
באמצע קיפול הבגדים, הבחין במאיה ועדי יוצאות מהחנות. בלי לחשוב פעמיים עידו התכונן לצאת מהחנות לעברן, אבל קול העובדת שעובדת יחד איתו הפריעה לתכנוניו "אתה לא רוצה שיפטרו אותך על היום הראשון."
"מה?" הוא נישמע מיואש והחוויר קצת, המחשבה שהוא ומאיה לא קיימו יחסי מין והעובדה שמאיה קנתה ערכה לבדיקת הריון העלו במוחו תהיות וסימני שאלה רבים.
"תקפל את הבגדים ותמהר לעזור לאנשים האלו, הם מחכים שם הרבה זמן." הסבירה, "אם אחד העובדים יראה שאתה לא עובד, הוא ישר ילשין למנהל."
"כן" אמר והסתובב לאחור כדי לראות מבעד לחלון את מאיה ועדי, אבל הן לא היו שם.
***
כעבור עשרים דקות מאיה ועדי הגיעו לבית של עדי עם מונית שחיכתה באזור. מאיה מיהרה ללכת לשירותים, אבל עדי עצרה אותה "תירגעי, תינשמי. ולא משנה אם תיהי בהריון או לא, תמיד נתמוך בך."
"את רק גורמת לי לבכות עכשיו. מה יקרה אם אני בהריון?" אמרה בלחץ.
"יקרה הדבר הכי יפה בעולם, יהיה לך תינוק או תינוקת. אין לך ממה להילחץ, תהיה לך תמיכה מלאה מאיתנו."
מאיה נשכה את שפתה התחתונה ועלתה במדרגות לכיוון השירותים. היא ניצלה את העובדה שאביה של עדי עזב את הבית ,שאחיה נמצא באכסנייה בצפון הארץ, ושאמה בעבודה.
מאיה נשמה נשימות עמוקות כל הדרך אל השירותים, מנסה להרגיע את עצמה ולא לבכות.
כשהגיעה, היא פתחה את התיק כדי להוציא את הערכה, אבל משהו אחר משך את תשומת ליבה - המכתב שראתה כשהייתה בחנות, כשהקופאי אילץ אותה להזדרז.
היא פתחה את המכתב בסקרנות וכבר בהתחלה זיהתה את כתב היד של רועי.
"מאיה, אם את קוראת את המכתב אני בטח אהיה למעלה בשמיים, בגן העדן או בגיהנום.
אני חושב שאחרי מה שעשיתי לך, שאפילו אני הייתי מופתע מההתנהגות שלי, האפשרות הגבוהה ביותר היא שאלך לגהנום.
את בטח רוצה לדעת למה עשיתי לך את זה, למה פגעתי בך, למרות שזה לא מגיע לך. למה אנסתי אותך? אני תמיד אהבתי אותך, בכל יום, כל דקה וכל שניה מחשבותיי היו מרוכזות רק בך.
השיער שלך, השפתיים, העיניים והחיוך המאושר.. אני כותב כל מילה וניזכר בדמות שלך.
מאיה, אהובתי. אני אמשיך לאהוב אותך גם אחרי שאני אמות. אני לא אתפלא אם המכתב זרוק לפח לאלף ואחת חתיכות. ואם את קוראת את המכתב בלי שום רגש של כעס עליי, אני מודה לך מאוד.. כי אני יודע שזה קשה, אחרי מה שעשיתי."
הדמעות של מאיה עלו, ואף כמעט נחנקה מהדמעות שזלגו על לחייה ושפתיה במהירות. היא הסדירה את נשימה והמשיכה לקרוא;
"במכתב הזה אני לא אביע את אהבתי אלייך,כי אני יודע שאת לא צריכה מישהו כמוני - עכשיו אני בטוח שעידו הוא הבחור בשבילך.
אני מצטער על האונס, אני מצטער על הנגיעות ועל הנשיקות, ובעיקר על זה שזה היה ללא הסכמה . לא הייתי צריך לעבור את הגבול.
אבל עברתי אותו, את הגבול הדק הזה. והרגשתי שאני צריך לשלם על זה. אני יודע שלא הייתי ישן אחר כך ולא הייתי מסוגל לשכוח את המקרה - המקרה שנפגעת ממנו מאוד.
אז בגלל זה החלטתי מה שהחלטתי.
החלטתי להפרד מהעולם הזה, למענך.
אל תחשבי שבגללך התאבדתי, אני לא רוצה שיהיו לך יסורי מצפון. ההתאבדות הייתה מחשבה שלי, והיא הייתה הדרך היחידה לגרום לך להיות מאושרת ולא לפחד יותר. אני מצטער, מכל הלב.
אוהב, ואמשיך לאהוב גם מלמעלה - את אהבתי אי אפשר לרפא. אני אשמור עלייך מלמעלה ואדאג שלא יקרה לך שום דבר רע. זיכרי - הכל לטובה. כל מה שיקרה.
רועי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא בת 16.
