הבלוג של דריה

אז?

לא יצאנו עדיין מאווירת יום זיכרון אחד ועוברים ליום זיכרון אחר.

והוא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

וזהו יום באמת עצוב.

וטקס מאוד עצוב.

וגם טקס מכובד.

לא כמו שיש אנשים שעושים טקס שראוי להיקרא כבדיחה, לא כטקס.

כל כך הרבה חיילים... כל כך הרבה נערים צעירים...

ששירתו את המדינה.

ששירתו את הביטחון במדינה.

שלולא הם אולי לא היינו כאן היום!

שהצילו חיי רבים ושילמו על כך בחייהם.

העצב... אפשר לחוש אותו מסביב.

הזיכרון... גם אותו.

החיילים בכל החֱיילות, שמסרו את נפשם למעננו!

וזו תפילה:

שנזכור אותם ושנשיג את השלום שהם היו רוצים.

אבל איך בכלל נגיע לשלום, בקצב הזה של המלחמות?

מכירים את המשפט-

"בגלל שנאת חינם חרב בית המקדש"

אז כן, בגלל שנאת חינם יש מלחמות.

כולנו בני אדם.

כולנו בני אדם וחווה.

אז למה אי אפשר לחיות באחווה ובשלום?

כן, כן, אני יודעת מה אתם חושבים, קל לדבר אבל קשה לעשות.

אבל אולי יום אחד עוד יהיה שלום, זה תלוי רק בנו