טוב אז כפי שידוע לכולנו...פסח :(
כולם בהדממה, ואני ברוב טמטומי חשבתי לעצמי "טוב, יש לי מספיק רצון,מספיק מוטיבציה כדי להמשיך את זה גם בבית"
כנראה שלא...אני מוצאת את עצמי כל היום על המחשב, הולכת למקרר וחוזרת לישרא, ואז שוב למקרר וחזרה לישרא...
כמו איזו סתומה!!!!
כעונש..אין לי יותר הדממה החל ממחר...
מחר בבוקר אקום, אעלה על המדים שכבר גם ככה מתפוצצים עליי אלך לבסיס ולא אצא משם עד 6 בערב..וכך כשאגיע הביתה השעה תהיה איזה 7 ואז כבר אסור לי לאכול...
אני פשוט פרה מגעילה באמת...
אני לא כמו 85% מהבנות פה ששוקלות 50 קילו והיו רוצות לרדת עוד(לא שאני מזלזלת בהן,חס וחלילה,ההפך..מפרגנת רצח)
אני רק רורצה שתבינו שאני באמת שמנה..ענקית!!
הרגליים שלי...גם אם אני עושה שפגאט הן עדיין נוגעות אחת בשניה, פשוט שני גושי שומן ענקיים שלא מוכנים ללכת
הבטן..אוי איך הרסתי אותה...תמיד הבטן שלי הייתה החלק שהכי אהבתי בעצמי(יחסית), עצמות האגן תמיד בלטו-ועכשיו שומן מכסה אותן, הצלעות היו בחוץ,ממש צורה יפה- ועכשיו השומן מכסה אותן..
היה לי חזה קטן עומד כזה...ועכשיו? הוא שמן!! ענק, נופל!!
עצמות הבריח היו החלק שכולן תמיד קינאו בי בגללו..כולם!! זה היה כל כך נשי, כזה סקסי...איפה זה עכשיו?! עמוקקקק מתחת לשומן שמכסה אותן... כן! עד לשם הוא הגיע השומן הארור הזה!
די כמה אני יכולה להמשיך? אני פשוט כישלון
לא משנה כמה אני מנסה אני תמיד מוצאת תירוצים, תמיד נופלת
אני מפילה את עצמי..וזה מה שהכי עצוב פה =|
אם הייתי יכולה הייתי פשוט חותכת מעליי את כל השומן הזה עם סכין
לא משאירה כלום
אני כ"כ טיפשה!! הלוואי לא הייתי ככה..הלוואי ולא הייתי אני...
עברתי אתמול על הבלוג שלי..מההתחלה...ידעתם שכבר חמש שנים יש לי אותו? כן כן גם אני הייתי בשוק...חמש שנים!!!
פ-א-ק-י-נ-ג חמש שנים וכלום!!! כלום לא השתנה!!! אני פשוט שמנה מטומטמת חסרת מעצורים!!!
טיפשהטיפהטיפשה!!!!!!!!!!! חמש שנים שאני מתעסקת בזה( נכון, היו תקופות שיותר היו תקופות שפחות) אבל עדיין, שום שינוי??! זה כבר בושה!
אני אמורה להתבייש להמשיך לכתוב פה...
אני פשוט ביזיון אחד גדול...
כל פעם מציבה לעצמי יעדים ושלוש דק' אחרי זה כאילו כלוום...לא היה ולא נברא..
איפה המוטבציה? איפה הרצון??? הוא שם!! אני יודעת שהוא שם!! אז למה לעזאזל הוא לא בא לידי ביטוי?!?!!??!
נראה לי שאני חוזרת לנהל יומן כתוב,אתעד בו את השקילות שלי...חייבת לחזור לשקול את עצמי לפחות 3 פעמים ביום...חייבת...
אחרת אני חיה בסרט..צריכה להיות אם אצבע על הדופק...
לספור קל'...פעם ידעתי בכל ביס של כל דבר כמה קל' יש בזה...והיום?? כלום!! אפילו כמה קל' יש בכפית סוכר אני לא יודעת!!
אני יודעת שיצא לי פוסט קצת חסר פואנטה ודכואני.אבל הייתי חייבת לפרוק..
מקווה שאני אצליח להתמיד ולהגיע למטרות שלי...
כי אם המצב ימשיך ככה..אני לא יודעת כמה זמן אצליח להחזיק את עצמי
עריכה:
שיניתי את העיצוב..יותר מידי שנים הוא היה אותו הדבר..
בא לי שינוי..בהכל...גם בדברים הקטנים =\
בבלוג זה
בכל הבלוגים
