אז כן, לא כתבתי פה כבר המון המון זמן. מבחינת המשקל שום דבר לא השתנה- שאני מניחה שזה דבר די טוב, כי אני פשוט בולסת כמו בהמה שלא רואה בעיניים.
אני חייבת להפריד בין האוכל לרגש חייב! כל פעם כשאני עצבנית\לחוצה\כועסת אני ישר מתנפלת על אוכל.
והיום יום שלי הוא לחוץ ותובעני- העבודה, החיילות,המפקד,אמא, חבר. יותר מידי דברים שלפעמים אני פשוט לא יודעת כבר איך להתמודד.
אני יודעת שאנשים מצפים ממני,מסתכלים על כל צעד שלי. וההרגשה הזאת של אסור לעשות טעויות,אפילו לא פעם אחת, אפילו לא הקטנה ביותר...היא לא אנושית בעייני! ומכניסה אותי ללחץ נפשי שכזה...
נמאס לי להיות ה"רעה" בעייני החיילות שלי, נמאס להיות לא מספיק טובה בעייני המפקד שלי, נמאס לי להיות אני.
אין כח יותר להתעסק בכלום! וכ"כ חיכתי לחופש הזה,החופש הארוך של סוכות, כדי שיהיה לי זמן לעצמי, שקט...
אבל לא. העבודה לא מפסיקה גם כשאני בחופש, זה סובב אותי כל הזמן.
רק צריכה שקט.
ואז הכל יהיה בסדר.
בנתיים משתדלת לאכול כמה שפחות.
אולי כשקצת ארגע אצליח שוב לכתוב לי תפריטים ומטרות...
שתהיה לכן חופשה מהנה בנות.
ונצלו אותה לצבירת כוחות!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
