"
הוא כובש, עושה בשבילי הכל, ימות למעני, אין לי מילים. נכון שלפעמים זה יותר מידי.. אבל אני זקוקה לו כמו אוויר לנשימה,
הוא מחזיק אותי כ"כ והוא אפילו לא מודה לכמה. נו בטח.. אני לא טורחת להגיד לו..
למרות שמתחילת הקשר גדלתי ,התבגרתי, ואני עושה דברים שחשבתי שיהיו לי קשים.
מגיע לו! הוא מדהים, הוא אוצר, הוא קסום.. הלוואי שזה ימשך ולא יגמר." (18.2.12)
מי היה מאמין שזה מה שאני גיד עליו פעם.
היום הוא הדבר הכי טוב-רע שקרה לי בחיים. החיים שלי כל כך שונים עכשיו.
ילדה עצובה, שקשה לה, שכל התמונות שהיא מעלה זה הצגה אחת גדולה, שרוצה אהבה חדשה, שמתה להתאהב, שמצד שני רוצה אותו, להחזיר גלגל אחורה, מה אני רוצה מעצמי כבר?!
הכל מבלוגן כמו החיים שלי. הכל חרא, וחרא כמנהגו צף בסוף.
אם היה לי דרך לבקש סליחה, להתחיל הכל מהתחלה, או שבעצם להתחיל הכל ולא להתקרב אליו?!
בכל זאת, היתה אלימות, היה קללות וצעקות, היה הרבה רע יותר מאשר טוב.
הכלב שלי נעלם. זה עוד דבר שהיה חסר לי.. התינוק הקטן שלי שעשר שנים אצלי, נעלם, אפילו לבכות עליו אני לא מסוגלת, לא קולטת, אולי חי אולי מת?!
ה' יודע .
אה כן.. והשתחררתי מהצה"ל, יותר נכון סימתי את שירותי הסדיר. חתמתי קבע , חודשיים.
מי היה מאמין?! כולם היו בטוחים שאני יחתום קיצור שירות, שאני ישתחרר ויעיוף משם, מי היה מאמין שאני דווקא אני יחתום?!
זה היציביות שלי, אני חייבת את זה קצת, אותו קצת, בעצם לא יודעת מה אני צריכה.
אני יודעת שאני מתגעגעת אליו.. לאקס, ממש, עד כדי כאב.
ושמנתי, ואו כמה שמנתי, ותקראו הכל תראו איך הכל מבולגן. בעצם אף אחד לא קורא פה.
אז אולי מבחוץ אני מראה דברים נפלאים, ממש, תמונות , צוחקים, מה לא..
הבפנים?! ריק.
ר יק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
