טוב אז השתחררתי.
בלי התרתי משמע.
השתחררתי מהצבא, עדיין לא ממנו. להפך יש תחושה באוויר כאילו אני נאחזת בו כמו מפגרת, כאילו הכל התעצם.. והוא מתקדם.
היום יומים הראושנים אחרי הפרידה היו קשים, קשיום מנשוא.
בכיתי, התגעגעתי, רציתי. הכל היה אובר. בגדול. קושי זה מילה קטנה ליד מה שהרגשנו..
אבל זמן, כמו זמן.. מעביר מרפא טיפה את הכל.. אז הימים הראשונים עברו.
ואני כבר שבוע באזרחות. מי היה מאמין?!
מצאתי עבודה חדשה, מועדפת, שהיא בלחץ עצום. אני יעמוד בזה?! אני מרגישה שאני מאז שנכנסתי לעבודה הזאת כל הזמן בלחץ
מנסה לעעבוד על עצמי.
מצד אחד זה טוב.. זה למידה בלחץ, לעבוד ולתת שירות לכולם בלחץ, זה יעזור לי לחיים, מצד שני זה מלחחיץ אותי גם אחרי העבודה אני נשארת בלחץ.
לא יודעת למה.. רדיפה אובססבית אחרי הזמן..
שבעצם יש לי המון זמן, פשוט ניהול גרוע!
אז מה יש לנו בעצם?!
עבודה חדשה, מרחק עצום מנ', פסיכמוטרי שעוד מעט מתחיל, ירידה של קילו. -49! כן עליתי ל51.. ועכשיו מתחילה ירידה !
הכל נראה טוב.. אז למה הכל מרגיש לי כזה גרוע?!
עם כל הלחץ הזה, אני מרגישה שמעגל החברות שלי גדל.. וזה לפעמים מקשה אבל כרגע זה כיף. פשוט צריכה למצוא זמן להכל.
המרחק מנ' מקשה עלי.. הוא מתקדם, אפילו יותר מהר ממה שציפתי... אז למה אני נתקעת על בנאדם שיש לו משפחה?! אני ילדה טובה,
לא כזאת.. מה קורה לי!!?!??!?!?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
