את מדממת כדי להרגיש שאת חייה

נכון, אני כותבת פה אולי 3 פעמים בשנה, ונכון אף אחד לא קורא פה. אבל כל פעם שאני נכנסת לכאן מחדש וקראת את כל מה שעברתי, אני בהלם, מה זה הלם?! פה פתוח! 

איפה הייתי ואיפה אני היום... לא דומה, לא קרוב.

8 חודשי ידידות עם מישהו שאפילו לא טרחתי לספר עליו פה. 4 חודשים של התחלה אנטמית, שאני בוחרת לא להגדיר והצד השני מחכה רק להגדרה.

חודש שלם שזה הוגדר "כבני זוג".

כל מה שרציתי וחיכתי.. לא דיימנתי שיגיע לי כזה טוב. אני ממש מתחילה להתאהב בו. הוא המושלם בשבילי.

כיף לי איתו, רגוע לי איתו, ההורים שלו מקבלים אותי, ההורים שלי מקבלים אותו. הוא מקבל אותי ככה כמו שאני , עסקת חבילה.

התחלתי לימודים, סיימתי סמסטר א של שנה ראשונה. הפתעתי את עצמי מאוד. הכרתי המון חברות, פתאום מוזר לחשוב שפעם הן לא היו חלק מהחיים שלי. הסביבה שלי השתנתה, סדר היום שלי. 

מצחיק לחשוב יש לי חבר, בן זוג, בריא, טוב, אוהב, גלוי! כמה זמן לא היה לי דבר כזה?! וואו... חייכתי לזה בקוצר רוח.

סוף סוף זה הגיע!!!

לא מבינה מה עשיתי שהוא מגיע לי... זה הדבר הכי וב שיכלתי לבקש, המשענת השפויה שלי, המקום שלי, הצחוק שלי.. שלי. בלי לפחד לומר זאת בקול.

תכף מתחילה סמסטר ב', תכף מתחיל הקיץ, ירדתי קצת במשקל.. לא יודעת לכמה. פעם אחרוה לפני שבועים 46. ברור לי שעלתי.

מחכה לסוף החודש לבדוק... חזרתי לזה אבל, מקפידה כמה שיותר. רוצה להגיע ל-39. 

אבל מטרה שניה שלי אחרי 46, זה 44!

באתי לכתוב מקווה שאצליח, אבל וואלה לא מקווה.. מאמינה בי שאצליח! ללא ספק!