ואוווווווו כמה השתנה!
אף אחד לא קורא פה כבר, והאמת זה לא מזיז לי. לא בקטע מתנשא- אלא פשוט אני רואה כל פעם כמה אני עוברת.. במבט לאחור נראה כאילו אני חזקה. איך עברתי את כל זה.
אז נעשה תקציר:
התאהבתי בגבר נשוי, לצערי, (כל אלה שרוצים לשפוט לא זה המקום בטח כשלא יודעים הכל). זה התחיל מהמקום שהייתי בקרשים.. והתגלגל.. הייתי צריכה עמוד תווך, והוא היה שם. בלי שמתי לב בכלל..
העבודה שלנו יחד , השעות האורכות, השיחות, החיוכים.. ואז המגע והמילים ואני אוהב אותך.. והסטוריה.
זה הגיע להרבה יותר מזה. לאהבה ממשית. להססתרויות, למשחקי מחבואים בלילות ובימים מכל הסביבה, לנסיעות ארוכות מחוץ לעיר, לשינה משותפת באוטו, לבדיחות פרטיות, לדגדוגים, לנוני ונוני, לשיחות ארוכות שהדהימו את שנינו כל פעם מחדש, לחיבוקים אורכים, לנשיקות סוחפות, לרומן.. לאהבה.. לאי רצון לשחרר, לאובססיה, לגעגוע ,לשאלה "אם אתגרש תהיי איתי?" בידיעה שהסיכוי הזה כמעט ולא קיים, לאהבה למשהו שלא שלי ולא יהיה שלי.
במקביל, לא נתן לי להכיר אף אחד "אם יהיה לך מישהו אני הולך", וואלה ולך מותר?!
הרבה שאלות עלו לי בראש.. ואז הוא הלך ואז הוא בא וחוזר חלילה, ונעלם וחזר, כי זה השפיע על הבית, ואותי זה שיגע.כי אני לא בובה! וככה זה נמשף ארבעה חודשים, כל יום משהו חדש. ללכת ולבוא, שבוע חוזר, לא יכול בלעדיך", יום וחוזר "מתגעגע", וככה אלפי פעמים.
עד שזה התפוצץ מגורם חיצוני שאיים עליו. וזהו, כתבתי מכתב, מכתב גואב ונוגע ללב, הבאתי לו וברחתי, הוא רדף אחרי בניסון להשיג אותי.. מש סצנה מסרט, "נו אל תלכי בואי נדבר נוני". ואני ברחתי.
מאז, היה לנו שני שיחות. אחת ביומלדת שלי עם אייחול מזל טוב, והשנייה במצב הלחימה. שם נאמר שהוא רחוק מלשכוח, שהוא מרגיש, שלעולם לא נוכל להיות ידדיים כי זה באוויר תמיד..
-"עבר לך" שאלתי.
-...."רחוק". את ממש לא לבד" ענה לי.
יוםפי אוויר לנשימה קצת.
זהו חודש כמעט שלא דיברנו, חודש בו כל בוקר אני מקווה להודעה מנוני. חודש שהצתרגלתי להתגעגע כאילו זה חלק משגרה.
הכרתי מישהו, לא יודעת. בהתחלה קצת רציתי.. אחר כך כבר לא.
כאילו מרגישה שאני רוצה את הלא מןשג.
והחבר הראשון שלי בהתחלה היה דלוק על מישהי אחרת, והשגתי אותו , ונעלם לי, והנשוי לעולם לא יהיה שלי, וההוא החדש נקרא לו ת', בהתחלה היה עם סיפור עם האקסית.. ועכשיו כבר לא, ופחות בא לי.
כאילו מושך אותי הבלתי מושג- וברגע שזה הופך למושג, כבר לא בא לי.
אז ברור לי שאת הנשוי אני אוהבת אבל כן.. הבלתי מושג משחק תפקיד. ככה או ככה.. יש לי חלום שהוא יחזור כמו פעם. למרות ש.. מה זה יתן לי?! הוא יחזור ומה היהי?! הוא לא יתגרש, וגם אם כן לא מתאים לי לגדל ילדים ממישהי אחרת, ומגיע לי יותר!
מצד שני.. בא לי להתאהב , בא לי להתקשר לחברה שלי ולהגיד לה" אני מתגעגעת אליו" ושהוא יבוא אלי, וניהיה ביחד , וכולם יואהבו אותו פה וכולם יואהבו אותי אצלו.. וזה פשוט יהיה זה. לא יודעת להסביר.. שאהיה מאוהבת שהעיינים שלי ינצנצו, שאחייך כאילו זה פעם ראשונה...
רק שהתאהב כבר, שאצליח לשכוח אותו.
שהנשוי ישלח לי הודעה ואחייך ואגיב בצורה אחרת , בוגרת, שאתסכל על ההודעה ואז אסתכל על המסך שלי ויהיה שם תמונה שלי ושל הבנזוג שלי יחד, בתמונה קיט'שית כזאת.. ואחייך חיוך טוב, חיוך של "זה מאוחרי" ואנשום נקי כזה.. בלי שום ראמה בלב. ואז אגיב לו.. ובלב אני ידע שזה רחוק ממני!
ואי איך בא לי להגיע לרגע הזה!!!!
בא לי להתחתן, בא לי זוגיות טובה, יש לי שכנה ולפעמים אני מקנאה בזוגיות שלה.. מהממת, מצחיקים כאלה, זורמים.
בא לי זיווג משורש נשמתי!
אה כן ולהיות רזה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
